רשימות חוזרות ובגדול! סתם, אני מנסה לחזור לזה, זה פשוט כיף.
אז הרשימה של היום היא...
20 דברים שאני אוהבת בסופי שבוע
אין לימודים! היתרון המשמעותי ביותר בסופ"שים.
בית. בגלל שאני בפנימיה, אני חוזרת הביתה בסופשים רק פעמים בשבועים. לפעמים זה דווקא נחמד.
כפר. בגלל שאני בפנימיה, יש סופשים שאני נשארת בכפר, זה כיף!
שינה. אין על לישון עד אחת בצהריים D:
מנוחה. אם לא לישון אז לשבת סתם במיטה ולקרוא ספר או לפשפש בבלוגים
שקט. רוב האנשים עוסקים בשני הסעיפים שלמעלה בסופשים אז יש שקט.
מקלחות ארוכות. לא כולם נכנסים להתקלח באותם שעות, אז יש מלא מים חמים ואפשר להתקלח שעות
כפר ריק. כשיש שבתות תורנות בזמן שכולם בבית, אין אף אחד בכפר והוא כולו שלנו. מה שאומר משחקי סרדינים\מחבואים\מצא את המטמון\הדגל המוניים וענקיים.
דיסקו. כל שבת כפר, יש ביום שישי דיסקו. מסיבה קטנה כזאת עם די ג'יי וזה ממש נחמד לפעמים.
לצאת עם חברות. כל יום חמישי של שבת כפר, יש לנו אפטר ואפשר לצאת לאן שאנחנו רוצים.
לצאת עם חברות מהבית. מהמעט שנשאר, אנחנו יוצאות לפעמים לטייל באיזור או לראות סרט.
טיולים. מסורת שאני ואבא שלי החזרנו לחיים, פעם היינו יוצאים לטייל כל שבת בבוקר אבל אז עברתי לפנימיה והפסקנו ללכת לטייל אבל לפני חודש בערך החזרנו את המסורת ככה שכשאני חוזרת הביתה, אנחנו יוצאים לטייל.
ההתגנדרות. כל הבנות מתארגנות בהיסטריה לקבלת שבת כדי להראות "כוסיות". אני חושבת שההיסטריה דיי אידיוטית אבל זה נחמד לפעמים להתגנדר ולהתלבש יפה.
הבלגן. אחרי כל ההיסטריה, נשאר בלגן אחד ענק בכל חדר וחדר. אני אוהבת בלגן.
השביזות. לשבת סתם ככה, בחוץ עם האנשים הכי סטלנים בעולם ולצחוק על הדברים הכי מפגרים.
לימודים. כן, זה קצת נוגד את הסיבה הראשונה אבל יש זמן להתאמן למבחנים באמצע השבוע וזה מוריד קצת מהלחץ.
אני ההפך המוחלט מהבנות שיבואו ויבכו על זה שאין להם חבר בולנטיינס דיי. אני מהאנשים שצוחקים על הבנות המסכנות. XD
אני יכולה לצחוק ולומר "אוף אני תמיד יהיה Forever alone! אני יהיה בתולה זקנה שאף אחד לא יאהב"
אבל תאמת שממש לא אכפת לי. זה יבוא כשזה יבוא :)
מה שלמדתי היום זה שאהבה באה ממקומות שונים כשלא מצפים לה וצריך להעריך אותה.
ההורים שלי נסעו לים המלח, לחגוג לבדם את הולנטיינס דיי והשאירו אותי ואת שני האחים הגדולים שלי לבד.
בהתחלה דאגתי איך אני אסתדר איתם. אבל הופתעתי לטובה. ממש לטובה.
כשקמתי הייתי במצב רוח נוראי. ממש נוראי. הייתי קרה ולא התייחסתי לאנשים סביבי בכלל. אחי הגדול שלשם העניין יקרא שקד,האמצעי (לא הכי גדול) בא והתיישב מול המיטה שלי ושם לב למצברוח העגום ואיכשהו, אין לי מושג איך הוא עודד אותי. לא בצורה בולטת לעין.
קמתי והכנתי לנו תה וישבנו לראות פרק מסדרה ששנינו אוהבים. היה כיף ומצחיק בצורה יוצאת דופן. אחרי שסיימנו את התה כבר היינו רעבים (היה כבר שתיים בצהריים ><) אז ישבנו לאכול. אחרי שסיימנו לאכול, כל אחד הלך לעיסוקיו. אחרי כמה דקות הוא בא ודופק על דלת חדרי.
אני פותחת את הדלת ורואה אותו מחזיק צלחת עם סלט פירות קטן ועוגיה. זה היה כל כך מתוק מצידו. הוא נכנס ואומר "I made dessert" ואז בשיא האופייניות הוא אומר "חחח סתם, זה היה במקרר"
אחי הגדול (הכי גדול) שלשם העניין יקרא שיר, נתן לי להרגיש שהוא סוף סוף סומך עלי, שהוא כבר לא חושב שאני התינוקות הלא אחראית שהייתי בשבילו. שאכפת לו ממני. זה כיף. מאוד.
לא אכפת לי אם זה היה במקרר או לא, אני אוהבת את האחים שלי מאוד מאוד ואני יודעת שהם אוהבים אותי.
מי צריכה חבר כשיש אחים כאלה?
וכן, נתתי להם שמות של נשים. השמות של החברות שלהם. עם כל הכבוד, ולנטיינס דיי. רגע.. אני הרווקה היחידה במשפחה שלי. אולי אני כן Forever Alone? לאאאא
אז בניגוד לגישה החיובית שניסיתי לפתח.. היום היה לא משהו.
הייתי היום אצל הקוסמטיקאית והיא אישה כזאת שמאוד אוהבת לדבר ולדבר ולדבר ולמרוט שערות מגופות של אנשים.
כדי לעשות את מה שהיה צריך לעשות, הייתי צריכה להוריד חולצה. וזה לא שהיו שם הרבה אנשים, זה רק הקוסמטיקאית ואמא שלי אבל התביישתי כל כך. לא הייתי מסוגלת. בחוסר רצון, הורדתי חולצה. נשארתי עם חזיה כמובן אבל כל הטיפול בהיתי במראה.
בהיתי בשומנים שבולטים מהקו של החזיה, בהיתי במותן הרחב שלי, בבטן הנפוחה ובקו של המכנסיים.
לא הראתי להן שלא היה לי נעים, חייכתי וצחקתי אבל הייתי קפואה מבפנים.
אני לא כזאת שמתבכיינת על כמה שהיא שונאת את הגוף שלה בדרך כלל. כתבתי אולי 3 או 4 פוסטים בנושא.
אבל פשוט הגעתי למסקנה שאני לא לא אוהבת את הגוף שלי, אני נגעלת ממנו.
אז כאן מגיעים האנשים שאומרים "נו מה את בוכה, פשוט תעשי דיאטה" זה הגיוני שהם חושבים ככה, זה מאוד הגיוני.
אבל כאן אני מגיעה ואומרת, אני אוהבת אוכל. אני לא רואה את עצמי מוותרת על שוקולד או עוגה או המבורגר כדי להיות רזה. אני אוהבת אוכל
ואפשר לראות את זה עליי טוב מאוד. כל ארוחה מחדש, אני נכנסת לחדר אוכל ומאבדת את התיאבון שלי. פתאום הבטן לא מקרקרת ולא בא לי לאכול רק מהמחשבה של מה אסור מה מותר.
נמאס לי מהמודעות הזאת. המודעות הזאת הורסת לי כל דבר שאני אוכלת. רק מהמחשבה.
בא לי להכנס למסעדה, להזמין את ההמבורגר הכי גדול שיש להם ופשוט להנות. בלי לחשוב מה אנשים אחרים יחשבו כשהם יראו נערה שמנה יושבת במסעדה ומזמינה המבורגר. מממ.. מצחיק.
אני תמיד מסתכלת על עצמי מבחוץ ורואה בת אדם חלשה, ללא כוח רצון, שלא מוכנה להקריב כלום בשביל משהו שהיא רוצה וכל מה שהיא עושה כל היום זה לשבת מול המחשב ולהתבכיין.
אני שונאת את זה. ואני גם שונאת את מה שאני עושה ברגעים אלו ממש, מתבכיינת.
אני לא מהבנות שעכשיו יתחילו לעשות דיאטות רצחניות ולא יאכלו כלום במשך חודש, כבר אמרתי, אני אוהבת אוכל.
אני רוצה לחזור רגע לקוסמטיקאית. לפני שהלכנו, היא סיפרה על אישה שעשתה ניתוח קיצור קיבה. נשמע הפתרון הקל. נשמע הפתרון המושלם.
בו זמנית, בזמן שמספרים את הסיפור, מספרים אותו בנימה מאוד מזלזלת. כאילו מי שעשתה את הניתוח חלשה, היא לא יכולה להתמודד עם דיאטה אמיתית והנשים שבאמת צריך להעריך הן אלה שעשו דיאטה וסבלו במשך חודשים וכנראה יסבלו במשך כל החיים שלהן כי הן כל הזמן יצטרכו להתמודד עם גירויים, בכל מקום. כל הכבוד להן. באמת, בשיא רצינות, כל הכבוד להן. אני מקנאה בהן אבל גם מרחמת עליהן בו זמנית.
בסוף הסיפור היא זרקה הערה כזאת: "רק סיפרתי, לא קשור לכלום".
טוב הכותרת לא נשמעת טוב. אבל זאת הרשימה שאני רוצה לעשות
אני אוהבת לילות. השעות הכי כיפיות ביום לפי דעתי D:
20 דברים שאני אוהבת בלילה:
השקט. אני יכולה לכתוב את הסיבה הזאת גם חמישים פעמים. אני אוהבת את השקט בלילות
ערנות. באופן מעצבן, רוב הזמן אני ישנונית בימים וערה לגמרי בלילות. אני יכולה להכין עבודות שלמות בלילות.
אין בני אדם. כולם ישנים. הכי כיף כי לא מעט פעמים יוצא לי להגיד שאני שונאת בני אדם. לילות זה זמן טוב.
להרגיש נקייה. אחרי היום הארוך להכנס למקלחת D:
המיטה. לשבת במיטה בכיף אחרי יום עמוס, לקרוא ספר או סתם להיות על המחשב לדבר עם אנשים. הכי כיף
סיכום יום. לא במודע, אני עושה לעצמי בראש מעיין סיכום יומי כזה וזה נחמד.
תקשור דרך קירות. למי שלא יודע, אני חיה בפנימיה עם קירות דקים כמו נייר. זה חיסרון אבל גם יתרון. אני לפעמים דופקת על הקיר ומתקשרת עם הבנות מהחדר שליד וזה ממש כיף.
לשקוע במחשבות. זמן שאפשר פשוט לשחרר ולשקוע במחשבות.
האנשים הכי משוגעים. האנשים הכי משוגעים ערים בלילה. להחניק צחוק בשקט כדי לא להעיר את השותפות זה הכי כיף.
טלויזיה בראבאק. כשאני בבית, אחרי שכולם הולכים לישון אני מתגנבת לסלון ועושה מרתון האנטומיה של גריי או חברים או סקראבס.
לילות לבנים. הכי כיף בעולם לעשות לילה לבן עם חברים.
שגעון. בשעות הקטנות של הלילה אנשים מקבלים מצברוח סטלני שטותי כזה. זה מצחיק ברמות מטורפות.
לבכות בלי הפרעה. אם אני עצובה ואני רוצה לבכות, ביום איפה שאני לא יהיה מישהו ישמע אותי או יראה. בלילה כל העולם ישן, אפשר לבכות בשקט.
שגעון עצמי. אני לפעמים מקבלת מצברוח משוגע בלילות, הכי שטותי בעולם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
