שלום,
היום היה יום ארוך והכל היה טוב ויפה עד שהגיע השיעור אחד לפני האחרון, ולמזלי, זה שיעור תנ"ך והמחנכת מלמדת תנ"ך. למה למזלי? כי המורה שאלה את כל הכיתה שאלה ואף אחד לא ענה ולאחר שתיקה מסוימת החלטתי שאני יענה אם אף אחד לא עונה. עניתי ומכיבן שיש לי קול שקט אז רק המורה שמעה אותי וכל הכיתה כמעט צעקה עלי לדבר חזק יותר, לא הקשבתי להם. המורה אמרה שהתשובה שלי נכונה ומדויקת ומגיעה לי ח"ח (ציון לשבח) וכמה ילדים ירדו עלי ואמרו כל מיני דברים שאני אישית לא התייחסתי אליהם אבל המורה שמעה וביקשה מילד שהתחיל את הכל, לגשת אליה בסוף השיעור והיא ביקשה גם ממני לגשת אליה וניגשתי אחרי שהיא דיברה עם הילד הזה, והיא שאלה אותי אם אני בסדר ואמרתי לה שזה לא הפריעה לי כי אני מתעלמת ולא מתייחסת למה שאומרים. היא אמרה לי כל הכבוד על זה ושאלה אם עוד משהו מפריע לי. אמרתי לה שבזמן האחרון אני בלחץ מטורף בגלל כל הלימודים והשיעורי בית ולכן אני לפעמים שוכחת מקצוע מסוים לא בכוונה. אמרתי לה גם שיש לי עניין פרטי שאני לא יכולה לספר אותו (התינוק) ושאני לא יודעת אם לשמוח לגבי העניין הזה או לא. היא הציעה לי לדבר עם מישהו קרוב שמבין או עם היועצת ואמרתי לה שבסדר.
הייתה שתיקה מביכה ארוכה. אחרי השתיקה המוזרה, הייתה לי הרגשה מוזרה כי אני כמעט בכיתי והיא הסתכלה לי בעיניים ופתאום אמרה שאני מבולבלת, וזה בדיוק מה שקורה לי. אני מבולבלת לגבי כל מה שקורה. מבולבלת לגבי הרגשות שלי. הכל מסתבך לי. אבל כמו שאני מכירה את עצמי, אני תמיד מוצאת דרכים לפתור בעיות או לצאת מתסביכים, אז אני יודעת שהכל יהיה בסדר.
כשחזרתי הבייתה סבתא שלי הייתה ואמא שלי ישנה, אז סיפרתי לסבתא שלי את כל מה שקרה לי היום ולא יכולתי בסוף אז בכיתי טיפה והיא הבינה אותי ואפילו כשהיא ראתה שאני בוכה, היא בכתה בעצמה ושתינו התחבקנו ובכינו יחד. אמנם לבכות זה אומר עצב, אבל לפעמים לבכות זה משחרר והמחשבה שאני לא לבד, שעוד מישהו בוכה יחד איתי, במיוחד סבתא שהיא קרובה אלי, גורמת לי להרגיש הרבה יותר טוב. אחר כך דיברנו וצחקנו וסבתא שלי אמרה: "שהמורה רק לא תחשוב שהבעיה היא שההורים שלך מתגרשים". צחקנו ועניתי לה שהיא לא תחשוב את זה כי הבהרתי לה את זה.
אחר כך אמא שלי התעוררה וסבתא שלי הלכה וסיפרתי את הסיפור גם לה רק שהפעם לא בכיתי והיא חייכה אלי ואמרה שהיא ואבא וסבתא וכל המשפחה פה איתי ואני תמיד יכולה לדבר איתם. אח"כ גם דיברנו על עוד דברים וזה ממש מוזר כי היא אמרה את אותו דבר שסבתא שלי אמרה: "רק שהמורה לא תחשוב שאני ואבא מתגרשים" צחקתי ואמרתי לה שגם סבתא אמרה את אותו דבר ושהמורה כבר יודעת שזה לא העניין האישי.
אני מרגישה מוזר אבל יותר הקלה כי הצלחתי לספר לאמא את הכל, בדרך כלל אין לנו שיחות כאלה.
אני ממש מודה לסבתא שלי ולאמא שלי שעזרו לי להקל את ההרגשות שלי.
אני הייתי מספרת גם לאבא, אבל ממש אין לי כוח לספר פעם שלישית (או רביעית אם זה כולל את זה שעכשיו כתבתי פה) אז אמא שלי תספר לו והכל יסתדר. אני רק מקווה שהוא לא יפגע שלא סיפרתי לו בעצמי. פשוט אין לי כבר כוח לכלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אני פוחדת מאוד ולא יודעת מה לעשות.
כינוי:
Anne hathaway