זה אומנם לא ספר, כי לצערי לא זכיתי לקרוא הרבה השנה

אז זה על סרט, שסופסוף הזדמן לי לראות.

נק' מבט ישראלית של "don't ask, don't tell"

הסרט על יוסי וג'אגר.

שמראה לי לפחות את החברה השופטת של אז וגם של ימינו.

"חיה ותן לחיות"

אני לא מאמינה בקללות או בהסתכלות אחרת על אנשים

בגלל ההעדפה המינית שלהם.

אנשים פרמיטיבים רגילים לדבר מסוים,

לדרך מסויימת בה דברים יכולים להתנהל

ואסור לסטות ממנה.

אבל גם האמינו בכך שאשה היא חסרת יכולת.

שהיכולת של אשה מתמצה במטבח ובילדים.

ועד היום נשים ממשיכות לפעול לשיוון

מישהו שאל, בפייסבוק

למה חוגגים את מצעד הגאווה, ולא מכיוון רע

אלא מכיוון שכל אחד

ינהל את חייו בביתו, בחיקו.

אני מאמינה שאנחנו חיים בחברה

מקבלת יותר, אוהבת יותר, נותנת יותר.

רק עם ממשלה דפוקה

ודור דפוק וממוחשב ומטומטם.

בוא - ריטה