יש לי יותר מידי מחשבות בראש בזמן האחרון ... וכל מיני תחושות .. ריקנות, פחד, התרגשות ולחץ .. כל אחד מהם הוא ממשהו אחר אני רוצה להרגיש נאהבת ולא משנה כמה אני בועדה או עם חברות אני כואסת הרבה בזמן האחרון ואני מרגישה מנותקת .. נפשית.  היא מתחילה להלחיץ אותי קצת בזמן האחרון, היא השתנתה ולא מהמובן הטוב, היא נדחפת יותר מידי לשטחים הפרטים שלי .. לדברים ששייכים שלי ויחודים לי בבית הספר היא חייבת להדחף ולהיות שם, ומצד שני היא מתחילה להדאיג, היא מחסירה המון ובפעם האחרונה שראיתי אותה היו לה סריטות על הידיים, לא עמוקות ברמה של חתיחת ורידים אבל לא שיטחיות .. זה מפחיד ומלחיץ. החלק היחידי בזמן האחרון שגורם לי אושר הוא הידיעה שבעוד שבוע בדיוק אני עולה על הבמה בפעם השנייה השנה, הפעם לקבל מחיאות כפיים, הפעם באושר וצחוק ושמחה והתרגשות גדולה, ואחרי שבמשך שבועיים עזרתי לבנות תפאורה למופע ולקניונים של החטיבה. עוד שבוע ההופעה להמשיך לחפש סיבה לחייך למרות שקשה, מדהים שאני זאת שכותבת משפט כזה

(נתן גושן-עוד) 

בשביל רובנו זה חדשות ..

בשבילם זו מציאות ..

וחזרנו להלחם נגד עזה ..

ואני מנסה לחשוב איך הם חיים .. תחת טילים 24/7 ...

ולקוות שלא יקרה כלום .. שהחיילים יחזרו בשלום, שאף אחד לא יפגע .. 

וכרגע אני מודה על המקום שאני גרה בו .. שאני יכולה להסתובב בשקט עם חברות ...

אבל יש כל-כך הרבה גורמים במשוואה הזאת .. 

החיילים, האמאות, המשפחות, נפגעי חרדה ונפגעים בכללי ...

לחשוב שמלחמה נגד מקום קטן .. ומלחמה בצדק ..

גוררת מדינה שלמה, גוררת כל-כך הרבה דברים ואנשים לתוכה ..

וזה עוד יותר כואב לראות שכל העולם חושב שהם המסכנים .. 

חושב שרק הם אלו שסובלים .. 

ואני יודעת שיותר מהכל - אני אהיה גאה להיות חיילת .. 

H.G. Wells