קשה לי לבטא את הכאב, לאדם נפתר
היה גדול, היה ארצ ישראל בתפארתה.
היה שחקן, אומן, אדם שלא ישכח, צנוע
(זה נכתב בדמעות ובכי וכאב וכדי לפרוק)
"אני לא אשכח איפה הייתי אתמול בשעה 22:40"
-המורה שלי לתולדות המוזיקה
אני חושבת שגם אני לא אשכח
כי כששמעתי שהוא הגיע למיון, לא דאגתי
זה סתם בהלה, חשבתי
זה אריק איינשטיין, הוא לא יכול למות.
טעיתי.
הטבע גדול מין האדם, מכל אדם
וראיתי עכשיו, סרטון שמישהו צילם בהופעה של שלמה ארצי
כשהוא קיבל את ההודעה
וכשהדמעות חנקו לו בגרון
הקהל התחיל לשיר "האיש ההוא"
והדמעות מתחילות לחנוק גמאותי
כשאנחנו יושבים בתחנה ומחכים להסעה לבית ספר
ואחת הבנות אומרת לנו "אני לא מכירה שירים שלו"
ואנחנו מתחילים לשיר את אני ואתה, ואדון שוקו, ועוף גוזל
ופתאום אנחנו קולטים עד כמה גדול וחשוב הוא היה
כמה מקום הוא והמוזיקה שלו תפסו בארץ
כמה אנחנו לא מודעים לגדולה של שיריו
וכמה כל אדם מכיר את שיריו
ואני בסך הכל נערה, שמעולם לא שמעה יותר מידי שירי אריק איינשטיין
אך בעיני הוא דמות ניצחית, וחשבתי שתמיד ישאר ככה
שיום אחד אלך להופעה שלו
נח במשכבך בשלום
ואל תדאג
לנצח תהיה בליבנו
יצרת לנו ארץ זהב
ונשתדל לשמור עליה
דרך שירך
תודה אריק
הלוואי והייתי זוכה להכירך
(עוף גוזל- אריק איינשטיין)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
proud_anemic