שוכבת במיטה , עדיין עם המחשב ביד, מחפשת תוכניות להעביר איתם את השעמום,
הופ מצאתי, ליזי מקגוויר תוכנית המספרת על נערה בגילי מעניין איך היא עוברת את התקופה הזאת, מעניין אם חייה מרתקים או משעממים כמו שלי, ובכן בטוח עשו אותם מרתקים אם הם היו משעממים לא היו עושים סדרה... מעניין אם הולך לה בחיים או שיש לה מזל נאחס,
אני יושבת במיטה וחושבת מה היה קורה אם... הייתי ככה או ככה.
אבל להיות במיטה לא יגרום לשום דבר להשתנות! אני חייבת לפעול, אבל חסרת מוטיבציה.
אני תמיד חושבת מה אם הייתי יותר רזה מי מה שאני עכשיו, הייתי ספורטיבית ונמרצת קלילה כזאת.
היה לי חבר, היה לי קל להכיר ילדים חדשים בלי פחדים, עם בטחון עצמי מלא!
הייתי רקדנית, שחקית וזמרת מצטיינת! והייתי לפעמים גם גולשת...
מה אם הייתי משקיעה בלימודים ומצליחה, מה אם הייתי אוהבת את עצמי, מה אם הייתי יוצאת ולא מוצאת תירוצים כל פעם שמזמינים אותי.
ככה היו לי חיים טובים יותר, היית יותר שמחה, אני בטוחה !
הייתי נהנת ללכת לבית ספר, או לכל מקום אחר!
נהנת לצאת מהבית, הייתי מרגישה שיש משמעות לחים שלי!
אבל זה לא בעיה לעשות ספורט, לאכול בריא, להתחבר לעוד אנשים, להיות יותר נחמדה, להירשם לחוגים שמעניינים אותי כמו היפ-הופ או גלישה, להשקיע בלימודים!
אבל הפחד הזה, החוסר מוטיבציה, החוסר אהבה עצמית, חוסר בטחון, חוסר טעם, ההסתכלות לשליליות ולפחד!
הם כל אלה שעוצרים ממני מלהיות מה שאני רוצה להיות.
לא שום בן אדם אדם, לא חפץ, לא ארגון, עוצרים אותי, רק אני עצמי רק המחשבות שלי.
אוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
