סוף כל סוף העונש נגמר. אני ומאלפוי ניצחנו והקבוצות קיבלו חזרה את הנקודות, אבל מאלפוי חייב להמשיך להצמד אליי. ככה באלו.
"לא נכון. אני פשוט אוהב לראות אותך כותבת ולהפריע לך שאני מדבר"
"וואט אבר"
"רואה?"
"מה?"
"את כותבת מה אנחנו אומרים במקום מה שרצית"
"זה מה שרציתי לכתוב"
"אה"

שוב שנינו צוחקים. אנחנו יותר מדי צוחקים ביחד.

"לא נכון"
"צחקנו ביחד איזה 5 פעמים"
"אה"

לא לצחוק, שירן!
ו.. צחקתי.

"שש פעמים" מתקן אותי דראקו.
"אל תקראי לי דראקו"
"בסדר דראקו מאלפוי"

"ככה יותר טוב"
"מה איתי? גם לי יש שם!"
"הנה שירן. יותר טוב"

נחשו...
כן, צוחקים.

"אני לא"
"עכשיו לא"
הוא עושה פרצוף מבואס. בחיי, הוא כזה דביל לפעמים...

"מי זה הוא?"
"אתה"
שוב פרצוף מבואס.
"את מאבדת את הכישרון"
"לך אף פעם לא היה"
שוב פרצוף מבואס.
"תגיד מאלפוי, אתה יודע לעשות משהו חוץ מפרצוף מבואס?"
"כן"
הוא מתקרב ואני נותנת לו כאפה.
"לא נכון"
"עכשיו כן" (נותנת לו כאפה עוד פעם)
"את מביכה אותי"
"ואתה אותי"

טוב, אז כמו שאתם רואים זה לא אושר גדול להיות ידידה של מאלפוי.
לעזאזל!!
"גם אני אוהב אותך"
"אבל אני לא אוהבת אותך"
"אה"