הבנתי למה אני מרגישה כל כל מוזר ,אני לא רוצה אותו ככה. אני מקנאה כשהוא עם בנות אחרות כי ככה אני ,אבל אני לא באמת רוצה אותו בתור חבר. אני אוהבת אותו בתור ידיד ולא יותר. אז נפרדתי ממנו.
זה קרה ככה:
הוא אמר לי שהוא רוצה לדבר, כבר קיוויתי שהוא יפקד ממני, שאני לא אמרתך לפגוע בו. שהוא יחסוך ממני את העבודה השחורה.
זה לא מה שקרה. הוא הגיע ב30 דקות איחור ואמר סליחה. הוא אמר שהוא רוצה לדבר עלזה שהוא מרגיש שהוא תמיד יוזם ואני לא תורמת כלום ושאם הוא לא יזום שיחה איתי שבוע אז גם אני לא אנסה לדבר איתו. ואז אמרתי לו שנראה לי שזה בגלל שטני עדיין חושבת עליו כ״החבר הכי טוב שלי״ ולא ״החבר שלי״ ולא נראה לי שזה הולך להשתנות, דיברנו עוד קצת והסברתי לו כמה דברים אבל הוא אמר שלא נראה לו שזה יחזור להיות מה שזה היה, שגם אז הוא הרגיש שזה בא רק ממנו. אז נפרדנו בחיבוק, וכל אחד הלך לדרכו.
עצוב לי כי אני מרגישה רע שפגעתי בו ועצוב לי כי אני רוצה לחזור למה שהיינו פעם.
אבל אני לא מתחרטת על זה שנפרדנו כי אני לא הרגשתי כלום כשנישקתי אותו, וגם אם ככה זה אמור להיות, אני אמצא מישהו שיגרום לי להרגיש משהו. ואני לא מתחרטת שנפרדתי ממנו כי אני לא נמשכת אליו, וגם אם זה לא יפה, חלק ממערכות יחסים זה משיכה מינית ואף אחד לא יכול להכחיש את זה.
ואני גם לא מתחרטת שנפרדתי ממנו כי אני יודעת שאני יכולה למצוא מישהו שבאמת יהיה מתאים למה שכני אומרת ושאני לא אצתרך להתפשר.
אז זהו נגמר בינינו, ואני לא שבורה ואני לא בוכה כי אני יודעת שאני יכולה יותר טוב מזה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
