אתה פסיכולוגית שלי

רותם סוקרת את החדר בעיניה הירוקות והערניות. כמו תמיד חושיה דרוכים וכרויים לכל צליל וגרוי, בחדר ומחוצה לו, מזהים צועדים לפי קול פסיעותיהם. גופה הרזה והגמיש, גוף רקדנית, ששום שומן מיותר לא חוצץ בינו לבין העולם, נכון לנתר בכל רגע לטלפון, או קריאה או אורח שיכנס למשרד.

זו דריכות שלא פוגעת בנינוחות שהיא משרה על סביבתה ולא מפריעה לה לצחוק בנדיבות מכל בדיחה ולתרום מידי פעם וידויים מצחיקים משלה, ובעיקר להקשיב באהדה חסרת תובענות. גם אם יש לה ביקורת, אין לה דחף לתת לה ביטוי כלשהו. רותם אומרת שאלוהים פיצה אותה בחושים חדים על כל מיני דיסלקציות שהיא מייחסת לעצמה. אולי.

חני מדווחת לכולם איך ישנה הלילה, מה אמר בעלה על השמלה, איך התחבקה עם הידיד שחזר מחו"ל, הידיד ההוא, דמות קבועה וחוזרת בסיפוריה, תמיד עם חיוך ואנחה קלה, כבדרך אגב היא נותנת לנו לדעת על ההוא שנדלק עליה, על הילד שמתפעל ממנה כמו גבר קטן, היא חולקת איתנו מידע על הקילוגרמים שהשילה ועל הביקור השבועי אצל המסאז'יסטית שמצילה את חייה, וככה היא משפיעה עלינו ענן של אינטימיות סמיכה ובלתי מוזמנת, כמו בושם חזק מידיי שמציף אותך במעלית.

שאר הנכחים מאזינים בסבלנות ועוברים הלאה, עד שחני אומרת ש"אתם חייבים לשמוע" ואנחנו משתתקים ומקשיבים שוב. גם נדב הצעיר מקשיב בנימוס, קולט בנכונות של לוח חלק את חוקי המשחק, ומנסה להצטרף. הוא אוהב להכניס לשיחה את התובנות שהבוס חולק איתו. הוא משרבב אותן בין דבריו, בין הגיגים שהוא קורא בynet,  בשעות הארוכות שהוא מבלה מול המחשב, ובין ציטוטים שהוא מלקט מפה ומשם ושוטח אותם בפנינו מתוך הזדהות נלהבת ושכנוע עמוק. נדב הוא תלמיד חרוץ ושאפתן, מודע היטב לתפקיד האפוטרופוס בארגון.

אורית מנסה להשתלט על הדחף לעקוץ את חני. מה אכפת לה שחני זקוקה למנת ההערצה היומית שלה. אם זה מה שהיא זקוקה לו למה לא לספק לה את זה, להתפעל קצרות מהתמונות המטושטשות שהיא מראה לנו בטלפון הסלולארי, לצחוק מהבדיחות, מה כבר מצפים ממנה, ובכל זאת הבעות פניה מסגירות את יצר העוקצנות הכבוש שלה. גם חני מבחינה בו. חברות נטולת אהבה יש ביניהן. ברית לרגע, שיכולה להתהפך על כל אחת מהן בכל רגע, ובכל זאת היא נשמרת על פני השטח כבר שנים.

בין רותם ואורית יש אהבה נטולת חברות. הן לא נפגשות בחיי היום יום שלהן, אבל הן פשוט אוהבות זו את זו. נעים לאורית שרותם לא נזקקת לשום הערצה ממאזיניה. בכנות רבה היא חולקת איתנו את המריבות עם הבעל ואת השטויות שהבן שלה עושה, אין לה שום צורך או רצון להרשים אותנו, נח לה בחוסר הביטחון הטבעי וכובש הלב שלה. הכנות הזו מאפשרת למי שעומד מולה להתפרק מכל הגנותיו וגינוניו, אבל קשה להגיד שהיא משרתת את רותם עצמה. כנות היא לא בדיוק הסחורה המבוקשת בארגונים כאלה.