אתה פסיכולוגית שלי

פתאום, כשהייתי בת 14 אמא שלי הפסיקה לתפקד. כאילו נגמרה לה הבטריה. עד אז היינו חברות כל כך, היא הייתה אמא מדליקה, לא מושלמת בענייני ניקיון ובישולים, אבל אחלה אמא וככה בגיל 15 היא עזבה את העבודה, עזבה את הבישולים ועבודות הבית ורק עברה ממיטה למיטה בבית. אמרו שזה דיכאון. נתנו לה כדורים. כבר לא היה אכפת לה מאיתנו וגם לא מעצמה. לא רצתה להתרחץ, לא לקנות שום דבר, בעיקר לא אוכל, ובגדים וכל מה שמתכלה, ובעיקר לא סבלה, עד רמת סיוט – לקום בבוקר.

היו לה כל מיני הסברים שהיא לא יכולה, שהיא חולה, שהלך לה המח. 

וככה מאז.

אין לי מושג איך להעביר את השנים הבאות.