טוב, החלטתי להתחיל לכתוב בבלוג את הסיפורים.

יש לי הרבה סיפורים ארוכים, חלק גדול מהם כתבתי לפני הרבה זמן, אבל לאחרונה נוכחתי לדעת שהסיפורים שאני כותבת רק את ההתחלה שלהם, או סיפורים קצרים יותר, קצת יותר מעניינים... כי אני מפריזה בתיאורים!

אני אכתוב כאן סיפור שהמצאתי לו מספר גרסאות, אבל את זאת אני כותבת מהראש...

לסיפור קוראים "הסודות של הירח"

היא שכבה שם, ולא זזה. הכלבה שלי ריחרחה אותה, הכלבה שמצאה אותה, אבל הנערה לא זזה. ניגשתי אליה, נגעתי בה, ניסיתי להעיר. היא פקחה לאט- לאט את עיניה הבהירות. היה לה עור לבן, שפתיים אדומות ושיער שחור כמו הלילה. היא קמה על רגליה, וחייכה אלי. "א.. את בסדר..?" שאלתי אותה. היא לא ענתה, רק המשיכה לחייך. "מי את..?" המשכתי לחקור. אף אחד לא נכנס לשכונה הזאת בכוונה אם הוא לא שייך אליה, ובטח שלא בלילה. לא הכרתי אותה, היא לא מפה. היא לקחה מקל מחודד וחרטה בעזרתו באדמה הלחה. *"Moon", היא כתבה. "מון? השם שלך הוא מון...?" שאלתי. היא הנהנה. היא הלכה וסימנה לי לבוא אחריה. מעולם לא פגשתי את הנערה, מעולם לא הלכתי בשביל הזה, וכבר היה חושך, אבל בכל זאת הלכתי אחריה. היא היתה כמו מגנט, אי אפשר שלא להמשך אחריה. היא היתה יפה מאוד, נראתה כאילו יש הילה לבנה מסביבה.

בקצה השביל התגלה קצה הגבעה, מעין צוק נמוך למדי. ראינו משם את הירח, ירח מלא וזוהר כל- כך.... הבטתי בו שעה ארוכה, עד שנזכרתי שדודה מרי בוודאי דואגת לי... פניתי למון כדי להפרד ממנה, אבל היא לא היתה שם. היא נעלמה. חיפשתי אותה, אבל היא נעלמה כלא היתה. יכול להיות ש... דמיינתי אותה..?

*באנגלית: ירח

אני לא אומרת שהסיפורים שלי מדהימים, אבל יש בהם דברים שאני אוהבת יותר ויש דברים שאני אוהבת פחות...

Me, myself...