אני יודעת שבזמן האחרון לא פרסמתי סיפורים, גם לא כתבתי בכללי...

אבל יש לי בעיה.

יש לי חברות, 2, מהבית ספר הקודם. אני אוהבת אותן מאוד, אני לא רוצה לאבד אותן.

אבל מצד שני, מאוד מאוד מאוד קשה לי למצוא בהן תכונות שאני אוהבת.

אחת, שאני אוהבת מאוד והיא אוהבת אותי (קצת יותר מדי נדבקת... טוב, הרבה יותר מדי) אני קוראת לה החברה הכי טובה שלי, אבל בעצם אין לי סיבה לכך.

כל פעם שהיא רוצה להיפגש, אני מוצאת תירוץ אחר למה לא. וכשאנחנו נפגשת, אנחנו משתעממות.

והשניה? אותה לא ראיתי חודש. אני רואה אותה פעם בשלושה חודשים אותי יותר. והיא משתנה לכיוון הפרחה, וזה כיוון שאני שונאת במיוחד. היא שוחה עם הזרם.

ואני פשוט לא מצליחה למצוא בהן אפילו דבר אחד שמייחד אותן מכל ילדה אחרת שיכלה להיות חברה שלי. עם החברות החדשות אני צוחקת כל רגע, אני מרגישה איתן פתוחה ואני אוהבת אותן כמו את החברות הקודמות שלי.

עוד לא עברתי את המחסום של חברה הכי טובה ופחות טובה, למרות שאני יודעת שאי אפשר באמת לדרג, אבל...

צהל היו איתי שש שנים. אלו איתי שבעה חודשים. ואני מרגישה איתן אותו הדבר. בעצם, אני מרגישה טוב יותר עם החברות החדשות.

לקרוא להן החברות הכי טובות שלי מרגיש לי כמו בגידה, אבל מצד שני... אין לי סיבה מפורשת לשמור על קשר עם החברות הוותיקות יותר. הן פשו לא הטיפוס שלי, בכל מובן אפשרי, אף אחת מהן והן לא דומות בכלל.

מה עושים?!