זה כל כך הרבה מחשבות
למעט מיידי מציאות
אני מנסה לעשות סדר בבלאגן
אבל תוך כדי מבינה שזה בכלל לא קשור לסדר
אני פשוט מנסה להכניס או להוציא דברים שלא נראים לי הכרחיים
זה פשוט שהכל נראה תקוע על כף מאזניים
ואין לי את היכולות להעביר משקל מאחת לשניה כדי לאזן בניהן
ואז מוצאת קצת נחמדות בחוזר איזון הזה
ומצפה ודורשת ממנו להמשיך להתקיים
מוצאת את עצמי כל פעם מחדש צוללת באחד הצדדים
הבעיה שאני שוכחת את הצד השני
וכשאני קמה אני כל פעם מחדש המומה שיש עוד צד.
אבל החוסר רצון שלי במציאות הזאת דוחק אותי כל פעם מחדש לשם
וזה לא שהבעיה אצלי, אני נשבעת
פשוט חוסר היצרתיות של הסביבה, הקיבעון והרצון ללכת אחרי העדר
הוא שמפריע לי
לא הייתי כזאת מעולם וסביר גם שלא אהיה.
מכירים את זה שלפעמים בוער בכם הצורך לעשות משהו אחרת?
אז אצלי בוער הצורך לעשות משהו כמו כולם
זה נשמע קצת בכייני זה לא
ונראה לי שאפשר לקלוט מהבלאגן במשפטים פה את הבלאגן שקורה אצלי בראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
