summer’s snow

יש פה תקופה של שינוים

היא מחדירה קור עז וגם חמימות נעימה

אני מאזינה לבוב דילן ברקע, הוא מלווה אותי עוד מיימי ילדותי הצעירה יותר

ומשום מה בכל תקופה בה השינוים באים, אני חוזרת אליו

זה כאילו שאני מזכירה לעצמי את מי שהייתי פעם

ואת מה שעברתי עד עכשיו, כדי לא לפחד מהשלב הבא

ובכל זאת מפחדת.

עוד לא החלטתי אם מדובר בשעה טובה או בצער רב

אבל ניכר היה לאחורנה כי הדעה הרווחות של אמצעי התקשורת גססה

הקונצנוס שלהם הלך ואיבד עצמו, ויחד עם פרשת המין שהסעירה את הרשת 

נפרצו כל הסכרים.

המדיה הטלוויזניות והכתובה נותרה מאחור

לא הרבה נשאר לה להגיד או לעשות שלא אמרו כבר

פתאום יש תוכניות טלוויזיה שעוסקות במה שקורה ברשת

אפשר להגיד כמעט בפה מלא

הרשת מכתיבה כללים שונים לגמרי, משנה את המשחק

לא נותנת אפשרות להכתבת "מדיניות" 

לא תמיד הרשת צודקת, אבל היא מציגה מגוון רחב של דעות

של שמועות

של אמת

וגם של שקר

אבל הצעד החשוב ואולי הטוב ביותר

היא נותנת לנו את האפשרות בחירה

ואם עד עכשיו חשבנו כך, בפרשה האחרונה התקבלה החתימה הסופית.

הרשת היא הדמוקרטיה החדשה.

בא לי להגיד לו שאני רוצה עוד

עוד ממה שיש לו

עוד ממה שהוא יכול לתת לי

רוצה שהוא ירצה לתת לי עוד

רוצה שלא יפסיק, שימשיך

שיכעס שיצעק שיהנה שיצחק

שפשוט יתן לי עוד

תוך כדי, אחרי, לפני

פשוט רוצה ממנו עוד

עוד שישאר

עוד שילך

עוד שיצא

עוד שיכנס

שיפסיק מהעוד

כדי שיכול לתת לי עוד.

בא לי לצעוק לו הכי חזק בעולם שאני רוצה עוד

אבל הפחד הזה, מהעוד הזה

לפעמים משתק אותי עד כדי כאב

כי אני מבינה שכל עוד שהוא יתן אני אצטרך להכיל

ומפחדת תמיד שיגמר העוד שלו ושיתחיל העוד שלי

לא אוכל אף פעם לתת לו, את מה שהוא ירצה

או שהעוד שלי לא יתאים למה שהוא ירצה

בקיצור אני חושבת שאני רוצה עוד מהמספיק שכבר יש לי.