My life your entertainment

הוא שלח הודעות ואפילו התקשר 3 פעמים. היה לי מוזר פתאום האכפתיות שלו.

אבל סיננתי הכל. לא עניתי לשום דבר. לא חזרתי. פשוט ככה

זה היה קשה, זה עדיין קשה.

אני נלחמת באצבעות שלי שלא יקלידו לו הודעה. שלא ילחצו על "התקשר".

נלחמת בראש שלי שיפסיק לחשוב. בדבר הזה שנמצא בצד השמאלי של הגוף, מלהתגעגע.

לא כל יום, אלא כל דקה- היא קרב במלחמה הזו של ההתנתקות ממנו.

אבל עכשיו זה סתם כואב.

הוא הבין.

הוא לא יתקשר יותר ולא ישלח הודעה. מבחינתו אני כנראה מחוקה.

אבל זה מחיר ההקרבה.

כעושים דברים מגעילים מרחיקים מאיתנו אנשים. 

זו המטרה שלי ואני כנראה משיגה אותה. 

אני מעדיפה שאנשים יחשבו שאני כלבה חסרת לב מאשר אחת עם.

ככה הרבה יותר קל...

אף אחד לא מתקרב אליך, לא מתעסק איתך. אתה נשאר מוגן משיברון, מאכזבות, מכאב.

אנשים מעצמם דואגים לתפוס ממך מרחק.

זה כואב, זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר.

http://www.youtube.com/watch?v=DBYteO8dJXQ

הי את, הבחורה משנה שעברה תקשיבי לי טוב.

את נמצאת כרגע לפי הערכתי, בדיוק אחרי הטיול המחלקתי בירושלים. מטעם הצבא. את נהנת ממש.

ויש שם את הבחור ההוא שאת דלוקה עליו. רדי ממנו, הוא סתם פוץ. ויש לו חברה. את לא יודעת את זה, ואת חולמת עליו בהקיץ.

בהמשך הוא יתגלה כאחלה בן אדם, אך נטו בתור עמית לצבא. הוא יתגלה כבן אדם מצחיק, שממש תאהבי להיות בחברתו, אך לא מעבר.

כרגע את שנה לפני שיחרור. תפסיקי להיות ממורמרת!!!

תהני מהשנה הזאת שנשארה לך, תנצלי כל חודש..כל שבוע..וכל יום ודקה. את עוד תתגעגעי לשביזות הזאת של ימי א'.

עוד תתגעגעי למפקד החופר שלך ולמפקדת העוד יותר חופרת שלך. 

את תתגעגעי לחברות המדהימות שהכרת שם. אחת מהן, את...לקטע המלא...