זהו פוסט שנוצר בעקבות פרץ מוטיבציה שתקף אותי.
הגיע הזמן באמת שאני אפסיק לבכות על כמה הכל קשה ואקח את עצמי בידיים. הרי בסה"כ זה לא כזה נורא.. אני רק צריכה להתמיד. התמדה צריכה להיות מילת המפתח שלי. כל בוקר שאני קמה אני צריכה לראות את המטרה ולא לוותר לעצמי.
הדרך הקלה תמיד תחכה לי מעבר לפינה ותמשוך אותי אליה עם הנוחות, הקלות, הפשטות, הרוגע וההנאה שהיא מציעה מצד אחד ותסתיר את זה שהיא גם הדרך ללא המטרה, הדרך הבנאלית והמשעממת שכולם הולכים בה.. לא אכנע לזה!

אני אצליח בגלל שאני מאמינה שאני אצליח.
אני אשתף אתכם בסיפור שתמיד נותן לי מוטיבציה:
אמינם, שהוא במקרה אחד הראפרים האהובים עליי, התחיל מאפס ועכשיו הוא ענק. הייתה לו ילדות ממש קשה והתחביב שהוא פיתח התקבל בצורה נוראית מהסובבים אותו בגלל שהוא לבן וזה היה מוזר בזמנו שמישהו כזה יהיה ראפר. אמינם היה משנן מילונים. אני לא יודעת עד כמה זה ידוע, אבל כשאני גיליתי את זה, התחלתי להעריץ אותו. הוא היה כ"כ נעול על החלום שלו, על המטרה, שהוא פשוט שינן מילונים כדי להיות הכי טוב.
הוא בהחלט הכי טוב 