היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

התאפרי בעדינות

מול הבבואה השקופה

נשימה אחרונה

חכי רגע נוסף

לפני שתשחררי אותה

חזרה לאוויר העולם.

צעדי יחפה

על המדרכה החמה

אל תכווצי את עינייך

השתקפי לך מתוך צילך.

שמלה לבנה

חושפת את זוג רגלייך

צחורות בתוך רחוב הומה

צללים

ועכשיו

היפרדי ממני לשלום

בליטוף אחרון על פניי

קפלי אותי בעדינות

והכניסני תחת כנפך.

נותרו לו שבעה צעדים

עד שיגיע לשערי הגהנום

ועדיין הוא ממלמל לעצמו

חזרה בתשובה.

ואיזו מן שאלה בכלל הייתה לו?

נותרו לו חמישה צעדים

הוא עוצם את עיניו

כדי להסתיר את החשכה

שבדרכו.

ריח גופות מחלחל לאפו

או צחנה צבעונית מדממת

הוא ניצב מול שער הגהנום

ועוד נאחז בתקווה למחילה.

הוא יושב במדור הרביעי

כאן לא יוכל עוד לישון

המראה היא כותלי הגהנום

והוא עירום.

אין ריח של גופות

רק ריח הנצח הרקוב

והוא עוד מוסיף לקרוא לאלוהים

שוב

ושוב

ושוב

כשאתם נעלמים

אני שונאת אתכם

ומקללת כל שארית חלקיק

שעוד נותרה על גופי

ושייכת

לכם.

אני כותבת עליכם שירים

אם הייתם יודעים

בטח הייתם מפחדים,

כמה כוח יש לי

כשאני מרסקת אתכם לאותיות.

ואותך

שהיית בתוכי

ריסקתי לשיר סוריאליסטי

ואותך

שהייתי בתוכך

וגילפת אותי פתאום

ניפצתי לשיר מטופש.

ואותך

שעוד לא הכרתי

אבל אכיר

ולא אסמוך עלייך

עד שאתפתה להאמין

ואחרי שתבתר את יאושי

ותקמט את שיניי

ותתלוש את קמט הצחוק

הבתולי

שיתחיל להתגבש לו סביב עיניי

אותך

אעניש הכי חזק. 

אותך,

אהפוך לשיר

שאתה כבר הלחנת

מזמן.