אני פה כבר שנים. כמה שנים? כנראה שיותר מ-10.

זה לא הבלוג הראשון וגם לא השני, אבל כמו רוב הבלוגרים הותיקים, אני לא מאמינה שאתחבר בקלות, במהירות או בכלל לפלטפורמה אחרת של כתיבה. כשקראתי בפייסבוק שחברה שיתפה את הפוסט על הסגירה הצפויה צנח לי הלב לתחתונים.

מה, גם היא כותבת?

ואולי בעצם אנחנו כאן, הרבה אנשים שאני מכירה בחיים האמיתיים ומכירה בחיים הוירטואליים, ורק נשאר לחבר את הקווים ולהבין מי זה מי?

ברור לי שזה לא כך, אבל אנחנו קהילה אדירה של אנשים שהמילה הכתובה חשובה להם, גם כשהיא מטופשת וחסרת כל משמעות למישהו מלבדנו. פשוט כי אני מאמינה שהכתיבה כאן והפידבק יצר, יוצר ועוד ייצור (?) חברויות וקשרים מדהימים.

אם ככה, נראה לי שכדאי להצביע על הבעיה הגדולה ביותר בהקשר המאבק של ישראבלוג: האנונימיות של רובנו.

אין סיכוי שאגלה לחבריי שאני כותבת כאן. זה לא יקרה. מכאן שאני גם לא מתכוונת לכתוב את שמי על שום עצומה או לפרסם בפייסבוק קריאה נואשת. דיברתי על זה עם קהלת, ואולי הגיע הזמן להציף את זה חזרה לקהילה - מה לדעתכן/ם הדרך הטובה ביותר לתרום למאבק מבלי לחשוף את זהותנו?

עריכה: רעיונות שעלו לי - 

1. לתרום לפרוייקט הדסטארט, במידה ויקום אחד.

2. לפתוח פרוייקט אנונימי של ישראבלוג, בו למשל יונפקו מדבקות שנוכל להדביק בכל מיני מקומות בהן אנחנו מסתובבים, ולהעלות כך את המודעות למאבק של ישראבלוג.
3. ליצור מם שניתן לשתף בפייסבוק וקורץ לעובדה שיש הרבה אנשים שכותבים כאן באנונימיות, ויגרום גם לאנשים שלא כותבים לשתף אותו - כך שהכותבים ירגישו בטוחים לשתף.

4. ליצור קשר עם קהילות כותבות/משוררות אחרות, ולרתום אותן לניסיון לשמור על ישראבלוג תוך שמירה על אנונימיות (למי שנמצא בהנהלה - מה דעתכם?).