לבד ואני לא רוצה לכתוב את זה אני שונאת את המילה הזו לבד שונאת מילים שהופכות להיות חלק מהמנטרה של הדכאון גם דכאון זו מילה כזו
אני מרגישה שאני צריכה שפה חדשה להשתמש בה
הכל מעצבן אותי גם ככה
הכל מעצבן וקשה להסתיר, ובתזמון מושלם ההורים אצלי
הם תמיד גרמו לי להרגיש הכי חשופה ושברירית מהם תמיד רציתי להסתיר
ככל שאני מתבגרת אני מגלה כמה קרים הם, כמה מנוכרים הם זה מזו ומהעולם
ככל שאני מתבגרת אני מבינה עוד ועוד למה אני לא יודעת איך לקבל אהבה
חשבתי שאמא שלי היא אדם חם אבל עיניי נפקחו מול אדם שלא מסוגל להביע רגשות אמיתיים
שלא מסוגל לקבל אהבה אמיתית. כן אמא שלי היא סיפור אחר לגמרי שריטה אחרת לגמרי
האמת שמנחם לגלות שאנחנו יותר דומות ממה שאי פעם ייחסו לי
אני לומדת המון לקחים ומסביבי לאט לאט הכל נהיה אפור, לנגד עיני אני נהפכת לזקנה טרחנית שעל קמטיה ניתן לספור אכזבותיה מהאנושות
אני מגזימה והי אני צעירה
באלי לקלל לא באלי סקס באופן מיוחד באלי פשוט לקפוץ לסצינה הבאה, לא לעבור תהליך ולהתגבר על מה שזה לא יהיה שקורה כאן
פשוט להיות במקום אחר בלי תובנות בלי ללמוד שום דבר
באלי באלי באלי
עוד מילה שאני שונאת, גם שונאת זו מילה שאני שונאת
בגלל זה אני מתקשה לכתוב אני מתחילה לתעב את המילים שלי
ואני כועסת על עצמי ואני כועסת על חברים ואני כועסת שאני יודעת שגם אם אסע לישראל ואהיה עם "החברים האמיתיים שלי" אזכר שגם שם יש בעיות ורק מרחוק אני כל כך מתגעגעת
אומללות זו המילה השנואה עלי
יאללה כייף זרימה קלילות באלאגן עקבים מחשוף גבר ספה רוצה מים? בלי שאלות תתפשט כבר
הגברים בחיי נהיו משכך הכאבים במקום המניע לכאב זה טוב זה רע זה שונה
דווקא לא יזיק לי איזה שיברון לב קלישאתי עם שירים עצובים וגלידה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
