אני סולחת לעצמי שאכלתי פיצה
אני יפה ואוהבת כל דבר בי. תמשיכי להגיד את זה עד שתאמיני
לא משנה כמה הגוף גדול כל עוד הוא במקומו.
יותר חשוב יציבה נכונה ושלד נכון מאשר נגלה לעין.
למה אני עצובה שוב, כבר הייתי שמחה
אני צריכה לחזור לטיפוח עצמי, אין דרך אחרת.
לתת לעצמי אהבה ולא לחלק אותה לרבים.
אני עצובה וכואב לי הראש ואני לבד שוב איזו הפתעה.
משהו מכעיס אותי אני מרגישה את זה בין הגבות שלי
הצורה בה אני כותבת במחברת היא עדות ישירה לצורה בה אני חיה את חיי
אני כבר כמעט ולא מתרגלת כתיבה אינטואטיבית
כל מילה עוברת מסננת של שיפוטיות וביקורת עוד לפני שפגשה את הדף
לא מודה במילים שלי אפילו מול עצמי
נלחמת בעצמי
אתמול אמרתי לה, "אני לבד את מבינה את זה? וזה אפילו לא סובב סביבך"
זה לא אשמתה, היא גרמה לי להכיר באמת
מסכנה גם אם היא תרצה לצאת מהבועה שלה ולחלץ אותי אני לא אתן לה
אני דורבן עכשיו וכל מי שיתקרב יפגע
אבל מגיע לה להפגע אולי היא תתעורר פתאום
אולי היא תבין שגם היא עתידה להיות לבד אם היא תקח ולא תתן דבר בחזרה
רק להיות ליד אנשים אחרים גורם לאדמה מתחתיי לרעוד
רק להיות לידם ואני מרגישה ערומה
מרגישה שיש עלי זכוכית מגדלת
ומסתכלים, אני יודעת שמסתכלים
איך אתן להתקרב איך אפול לידיים זרות ואדע שהן יהיו שם כדי לתפוס
איך בוטחים שוב לאחר אכזבה
אני לא יכולה להיות חשופה כי האדישות של הסביבה מנכרת אותי
אני לא יכולה לשים את הלב שלי על השולחן כי אין לו מי שיקח אותו בשתי ידיים
אני תופרת את עצמי בחזרה וצמה ממילים
אני צריכה להזין את עצמי ולרפא את הבדידות של התאים שלי
להוציא את החיידק ממני
לרקוד
להבריא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
