"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

לפני כמה אלפי שנים,

קבוצת עבדים במצריים התאחדה לעם, לקהילה.

אולי קהילה שנואה, אבל קהילה עם כוח

אותה קהילה, התפזרה לגלות בארצות שונות ורחוקות,

אך תמיד זכרה את אותם סיפורים "נוסטלגיים" ממצרים,

מהמדבר, מהר סיני....

ובכל משפחה

סבא סיפר לנכד, נכד סיפר לילדה,

ואותה ילדה גדלה, 

והמשיכה לשמור בראשה את כל סיפורי "הנוסטלגיה"

גם כאשר כל חבריה היהודים בבית ספר קראו לה

יהודיה מסריחה

גם כשחטפה מכות

וגם אז, באותם מחנות, בהם ראתה את משפחתה עולה השמימה

גם אז, המשיכה לזכור, את המקום שממנו היא הגיעה, את העם שאליו היא שייכת.

היא נלחמה על הזכות לקבל כרטיס לאותה ארץ ישנה עליה שמעה בסיפורים,

אך ורק בשביל להתאחד שוב עם הקהילה שלה, העם אליו התגעגעה במשך השנים.

ואכן מכל מדינה ומדינה

נקבצו אנשים שונים, בעלי אותם סיפורים נוסטלגיים 

שסופרו להם מהסבא

ושוב, הם התאחדו לעם,

אולי עם שנוא, אבל עם.

והם יושבים כל פסח ונזכרים באותם סיפורים נוסטלגיים

ואותה ילדה קטנה מהמחנות

היא היום כבר סבתא, שמספרת לנכדיה

על מצריים, על הזכות להשתייך לעם הזה, 

על אותו נס שקרה לה עצמה במחנות באוושויץ

ונכדתה שומעת, 

ומבינה שאלו לא סיפורי נוסטלגיה,

זהו הבסיס,

הבסיס לקיום שלה, 

הזכות,

ואם כבר בסיפורי מצריים מזלזלים

לפחות שתזכור את הסבתא שנלחמה המחנות

את הזכות שלה להשתייך לעם, לקהילה

קהילה שהתפזרה

אבל תמיד התעגעה לשלם...

שנדע להתאחד כעם

נלמד את כוחנו כקהילה

ונצא לחירות אמיתית ונפשית

חג פסח כשר ושמח :)