"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

"מתחת למצע העבה של פעולותינו שוכנת ללא שינוי הנפש הילדותית שלנו, הנפש איננה מושפעת מן הזמן." (פרנסואה מוריאק)

מישהו פעם שאל אותי איפה למדתי לסרוג...בתשובה צחקתי עליו ואמרתי לו שדתיות נולדות עם מסרגה ביד אחת ובשניה כיפה לחתן. לפני שבוע, חברה מהלימודים התקשרה אלי, היא טענה שהחיים שלה ריקים והיא לא מסוגלת לקום אפילו לעוד בוקר אחד. מפה לשם, נכנסנו שתינו לשיחה ארוכה על מהות החיים ומשמעות האדם בתוכם. אחת המסקנות הכי גדולות שהגענו אליהן, היא שמרוב מרוצה אחרי גלגל החיים אדם שוכח לעשות משהו לנפש בלבד, בלי שום מטרה מלבד הנאה אמיתית. הגוף שלנו כל כך רגיל למלא אחר משימות היומיום, שהוא פשוט שוכח לעצור ולברר למה אנחנו חיים ומה גורם לנו אושר אמיתי. בעיני הנקודה הזו, היא בהחלט מקור איבוד השמחה ולחלופין נקודת פתיחה להגדלת השמחה, אם מקפידים על הדברים הקטנים האלו. סיימתי איתה את השיחה בשאלה, מה היא יכולה להכניס לסדר היום שלה, שלא קשור לעבודה, פרנסה או לימודים. מה הדבר הקטן שהיא יכולה לעשות, שפשוט יגרום לה להיות מאושרת. היא חשבה כמה דקות ולבסוף ענתה לי ,"את יודעת, תמיד רציתי ללמוד לסרוג בובות.. הבעיה היא שאני לא יודעת לסרוג את מוכנה ללמד אותי?". עניתי לה שאני מוכנה ללמד אותה לסרוג וזו לא שאלה, הבעיה היא שאף פעם לא ניסיתי לסרוג בובה, אבל לא אכפת לי לנסות.  

לשתינו יש מוח של ילדות קטנות ומייד חיפשנו תמונות של בובות סרוגות וחמודות כדי שאני אוכל להסתכל ולראות אם אצליח לסרוג אותן. בחרתי בובה בדמות ארנבת שנראתה לי חמודה וקלה והתחלתי לסרוג. המחשבות התנתקו והשעות עברו, והיום יושבת מולי בובת ארנבת חמדמדה. אומנם למדתי מהטעויות (כמו לקנות צמר שחור לעיניים, חום לאף, לא למהר להוריד עיניים וכו') ומקווה שהבובה הבאה תהיה מוצלחת יותר, אבל אני בהחלט מרוצה וכבר חושבת על רעיונות משלי ולא מהאינטרנט לבובה הבאה. בסופו של דבר, גיליתי שאולי אותו דבר קטן שלמדתי בשביל החברה, הוא בדיוק הדבר הקטן שמצליח לעשות גם לי טוב בנפש. התוצאה היא בדיוק מסוג הדברים הטיפשיים שמעלים חיוך והיא מצטרפת אחר כבוד לשני הדובונים שכבר יושבים לי על המיטה (כבר אמרנו ילדה לא? ). עכשיו רק נשאר ללכת וללמד את החברה ולדאוג להקפיד בעצמי לשמר את הדברים הקטנים והטובים האלו לנפש.