"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

"זוכר אני את כל הדרך ויש קשיים זה לא שאין
על כל פנים הכל זה חסד ורחמים גדולים"

(ישי ריבו)

מוצ"שים קשים לי. זה כמו להיות בבלון שבבום גדול מתנפץ עלייך, אני אף פעם לא במצברוח טוב במוצ"ש. תמיד מוצאת את עצמי מסתובבת סביב עצמי ומחפשת משהו לא ידוע, אפילו אני לא יודעת מה אני מחפשת. אני מתרצת את זה בצורך לדבר, אבל בכלל לא בטוחה שזה מה שאני מחפשת...

יש נושא שמפריע לי לאחרונה מאוד ואני מנסה לכתוב אותו שוב ושוב ולא מצליחה להתבטא וזה מתסכל אותי, אבל החלטתי לנסות פעם אחרונה ומה שיוצא יוצא. 

אם הייתם הולכים ברחוב והייתי עוברת מולכם, כנראה הייתי מקוטלגת אצלכם במיידי למגזר הדתי לאומי-יחד עם הסטיגמות הנלוות. אין מה לעשות, כולנו מקטלגים מכניסים אנשים למדפים קטנים מסודרים בראש שלנו. אבל אם הייתם עוצרים שניה ונכנסים איתי לשיחה, כנראה שכבר משהו היה מתבלבל אצלכם, המחשבה הייתה משתנית והתהיות לגבי היו עולות וכמובן חלק מהסטיגמות אולי היו מתבטלות או מתחזקות. בני אדם-יש קליפה ויש פנימיות, כולנו כאלה. 

לפעמים אני מנסה לשבת ולהגדיר את עצמי, מי אותו אדם מאחורי החזות החיצונית? אני יודעת מי אני ומה השאיפות והרצונות שלי, ושלמה איתם לחלוטין. יודעת שהלבוש שלי לא מאפיין את הציפיות. בטוחה בדרך שאני צועדת בה, אבל יודעת שהסביבה לא מצליחה להבין מה אני- לא מצליחה להכניס אותי למדף הנכון. אני לא חילוניה, לא מסורתית, לא חרדיה, לא תדלייטית והכי מתאימה לדתי לאומי באמת, אבל גם שם שונה.. למה זה אכפת לי? כי אני מרגישה שרק אדם שידבר איתי בצורה נכונה יתפוס את האדם שאני וגם אז זה לא בטוח, ואני כן רוצה במקום מסויים שגם סתם אנשים יצליחו להבין לא רוצה לבלבל עוד, רוצה להיות קצת מוגדרת. 

כמה פעמים שמעתי את המשפט "טוקסי, אני אפילו לא מצליחה לדמיין מי תבחרי כחבר או כבן זוג, את מבלבלת לא ברור מה את רוצה. מבלבלת ומיוחדת" והמשפט הזה בא מאנשים מאוד קרובים אלי, אנשים שהייתי מצפה שיכירו ואולי יצליחו אפילו לקטלג. ביום חמישי כמה אנשים שונים ניסו להכיר לי בחורים, לנסות לשכנע אותי לצאת איתם. וכן אני בתקופה שאני פתוחה להכיר וגם בטוב עם עצמי אז יודעת שאצליח לפתח קשר אם ארצה. אבל הנקודה הייתה לראות איזה בחור הביא איתו כל אחד וזה אפילו הכניס אותי קצת להלם. הראשונה ניסתה להכיר לי בחור חילוני, השתיים האחרות דתלייט והאחרון ניסה להכיר לי בחור ישיבה שלא הולך לקולנוע וסרטים. הנקודה הזו של ההכרות של בנזוג היא הנקודה שזה מורגש הכי בחדות אבל לא רק, זה משפיע בכל כך הרבה תחומים, גורם לי קצת להרגיש מנותקת. אני אוהבת בני אדם ולא משנה הדרך שהם בחרו בה, אוהבת לדבר על אמונה אבל לא צריכה שכל מי שסביבי יאמין כמוני ואוהבת שמקבלים את הדרך שלי ולא רומסים רק לפי סטיגמות. אני אפילו לא יודעת למה זה מתסכל אותי כל כך או מה אני רוצה לומר. 

"נו טוקסי, את כזאת שמתלבשת כדוסית, מתנהגת כאדם פתוח ולאו דווקא בסגנון הדתי (במובן המשוחרר והמקבל) ושומרת מצוות כדתיה לחלוטין. איך את מצפה לא בלבל?" גם את המשפטים האלה שמעתי... לפעמים אני מרגישה שאני בעיתית כאילו אני לא עומדת באיזשהם ציפיות של בני אדם- "קדימה את אמורה להגדיר את עצמך". אבל מה לעשות שאין הגדרה למה שאני? אני לא יכולה לעשות וויתורים על הדרך שלי ומצד שני היא דרך לא דרך. לפעמים אני מסתכלת על הדרך שלי ותוהה אם יש עוד מישהו שצועד בה ואם אני סתם מרגישה לבד... כי לפעמים הלבד הזה מתסכל וקשה וגורם לך לתהות אם משהו לא בסדר בבחירות שלך או לחלופין אם אתה באמת מודע למי שאתה, או שאתה יותר מידי מערבב דברים מתחומים שלא אמורים להתערבב.... וואלה כבר לא יודעת.