"כל מי שיש לו עיניים יודע שהאנשים באוטובוס מתחלקים לשני סוגים:
אלה שיש להם יעד ואלה שאין להם. אלה שנוסעים לאנשהו ואלה שפשוט נוסעים.
(נועה ירון דיין, "שירה גאולה")
בשבועות האחרונים, אני מרגישה כאילו מישהו אחר
שולט על החיים שלי ואני כמו בובת מריונטה נעה ממקום למקום.
השנה האחרונה עם כמה שהייתה חשובה לי, השאירה אחריה בלאגן גדול של חוסר וודאות.
אני לא יודעת אם אצליח להסביר במילים את התחושות שנלוות לשנה כזו,
לאדם שלא חווה תקופה כזו בחייו אבל זו שנה לא פשוטה.
הסיום של תקופה כזו מביא איתו גל עצום של פחדים וחוסר ידיעה על היום הבא.
זה כמו לקום משינה ולהתחיל לרוץ מהר בקצב של כולם כשהלב פועם בטיל.
המטרה הראשונה שהצבתי לעצמי בראש, הייתה למצוא עבודה יציבה.
אבל כאן התחילה הדילמה. כי מבחינת המציאות, למדתי עיצוב
4 שנים קשות ואינטנסיביות, והייתי אמורה לרדוף אחרי חברות
שיקבלו אותי לעבוד אצלם ולחלום שעבודות שלי יתפרסמו בעולם העיצוב.
מצד האמת, אין בי שום רצון אמיתי להיות חלק מהעולם הזה
וחווית הלימודים השאירה אותי עם תחושות רעות מאוד.
בשלב מסויים בשנה הנוכחית הצלחתי להודות בפני עצמי שהרצון האמיתי שלי
הוא לעבוד עם אותם נערים\ילדים שזקוקים להקשבה, להיות שם בשבילם.
הבעיה היא שכאן חסר לי הידע המקצועי.
בסופו של דבר החלטתי פשוט לקפוץ למים לא לחשוב על שכר,
אלה על הרצון האמיתי וללכת לנסות למצוא את מקומי
עם אותו נוער וילדים והפלא ופלא די מהר התקבלתי למקום העבודה הראשון.
לא הספקתי לעכל את הידיעה הזו וחברה מהכיתה שלי ללימודי העיצוב
שלחה לי את ההודעה הבאה:
אני צריכה להגיד ב"ה ושאלו יהיו "הצרות", שלי (תכלס באמת ככה!)
אבל מעבר לזה, אני נמצאת במקום שאני חייבת להחליט תוך יום יומיים
על מקום עבודה. שבכל מקום העבודה שונה לחלוטין מקצה לקצה
ואני קצת או יותר נכון הרבה, מבולבלת בין הלב לשכל..
הייתרונות של העבודה עם הילדים\נוער:
עבודה עם שכר טוב, קרובה לבית וחלום קטן שתמיד רציתי.
משהו שיהיה לי כיף להגיע ליום העבודה.
החסרונות: חצי משרה, לא עבודה יציבה לזמן ארוך
ואני לא מקבלת נסיון בתחום שאותו למדתי,
ככה שכשתסתיים העבודה אשאר בלי כלום.
הייתרונות של העבודה בעיצוב: אני אצבור נסיון קטנטן בתחום
זו עבודה קצת יותר יציבה וזו נישה מאוד ספציפית שיכולה להתאים לי.
החסרנות רחוק ממש מהבית ועם החרדת נהיגה שלי זה בעייתי.
זה אפילו לא נמצא באזור שרלוונטי לשכור דירה.
שכר זעום, התחום הספציפי הזה לא בטוח יועיל לי בעתיד
ובעיקר שום חשק או רצון לעבוד בתחום הזה.
אני מרגישה שוב שאני הולכת לעשות צעד רק כי זה מה שהחברה מצפה
"למדת עיצוב אז למה את לא עובדת בעיצוב???"
רק כדי שאני אוכל לענות: "הנה תראו הכל בסדר השתלבתי בעיצוב
גם אני מצליחה להיות כמו כולם. גם לי יש עבודה יציבה בתחום שלמדתי".
שוב, לרצות.... תמיד מרצה את כולם.
בתכלס אני רוצה לעבוד עם נוער ובגלל שאין לי את היכולת ללמוד
כרגע את התחום, אני מפחדת שבסוף אמצא את עצמי בלי כלום.
גם כי אני חושבת קדימה ומתכננת תוכניות שכמובן כשמגיע העתיד מתגלות כטעות.
הלוואי והיה לי את האומץ לסרב בלי להניד עפעף
ואני גם כועסת על עצמי ממש, כי עצם ההתלבטות הזו מראה לי
כמה עבודה יש לי עוד ולא יאומן שאני עדיין סופרת אחרים ולא צועדת
ישר למקום שיעשה לי טוב, לא בוטחת בעצמי.
אולי אני אגלה שכן טוב לי בעיצוב? כן, יש סיכוי כזה למרות הכל
ואולי אני צריכה לחשוב על העתיד הכלכלי שלי ולא על טובתי האישית.
אני פשוט שואלת את עצמי, אם אני לא שוב עושה טעות
כמו שאני רגילה לעשות כל חיי...
מבולבלת אבל החיים שלי תותים בימים אלו ב"ה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
tooxy