״הם העיפו אותך מהטיפול , ולא מוכנים לקבל אותך חזרה״
זה המשפט הראשון ששמעתי מאמא שעניתי לטלפון בבוקר ..
בדיוק כמו לפני שנה , שהיא הודיעה לי שהעיפו אותי מהטיפול הקודם ..
אני זוכרת איך בשיחת טלפון ההיא , בשנה שעברה בכיתי כי היה אכפת לי , כי כאב לי!
הפעם כלום . לא אכפת לי כל כך . ויש בי חלק שאפילו מרוצה מהמצב.
לפני שנה הייתי בטוחה שהיום אהיה במצב אחר לגמרי
והיום אני רואה ששום דבר לא השתנה , והדברים הפכו אפילו גרועים יותר
אני עדיין עבד לשדים שנמצאים בראש
ולמרות כל זה , זה לא מזיז לי וזה לא כואב לי
ולא חבל לי בשביל עצמי , ולא חבל לי על אלפי השקלים שהושקעו בי
לא אכפת לי מכלום
ואיך אני ממשיכה מפה ? גם את זה אני לא יודעת , וגם מזה לא אכפת לי