לא שלי, שלה - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=815006 יש לה שיער ורוד והיא קולית לגמרי, כן.
וזהו. יום שבת ארוך של לימודים להיסטוריה ועייפות וייאוש, ולמה לא מתנו בסוף.
יש לי כבר יותר משנה את הבלוג הזה, סימנתי על הרבה מטרות ששמתי לעצמי כשרק פתחתי אותו (להפוך אותו לבלוג צילום פחות או יותר, מומלצים, אהבה, חברות ודברים אחרים נחמדים)
יצא לי להסתכל לפני כמה זמן על טיוטות של פוסטים שפירסמתי והשתפנתי לפרסם אז לא פירסמתי,
או פוסטים שכבר אז קלטתי שהם די מביכים רק לא הבנתי עד כמה (בסגנון של אנייי אוהבת אותו והוא לא אוהב אותיי אולי אני לסביתתתת)
הרבה דברים משתנים בין סוף גיל 13 ל15, למרות שכבר מההתחלה שלו אני בת 15.
במיוחד בגלל תלמה ובמיוחד בגלל הסביבה החדשה והשונה הזאת שהפכה כבר ללגמרי נורמלית,
וזה שיוצא לי להיות אני באמת פחות או יותר, למרות שכל יום מחדש וכל פוסט שני פה אני נושאת את הנאום של "מחר אשתנה",
אבל מה זה באמת משנה, בסוף אני תמיד אשאר אותו הדבר (אגואיסטית מפוזרת) ותמיד יהיה לי פטולה קלארק ואת נערה בהפרעה ואת אבודים ושישירו לי דאוןטאון ואני יזכור עד כמה שאני דפוקה ואני יחייך כי אני אוהבת להרגיש ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
