"The deeper they look inside themselves, the more universal they become"

כשצ'רלי היה פה באמת הכל היה בסדר כי דיברנו וצחקנו וגם אם היו רגעים מביכים כאלה זה היה בסדר, ממש בסדר.

והוא תמיד שם, את יודעת? אמרתי את זה גם לאמא אחרי זה והיא אמרה שהוא נראה לה מאד חמוד, ואני הסכמתי כי הוא באמת מאד חמוד.

הוא תמיד שם, בהפסקות וכשאני עצובה, וההרגשה הטובה הזאת שמציפה אותי כשאני רואה את החולצה האמריקאית שלו עם השרוולים הכחולים וההדפס שהוא  תמיד לובש אז אני מחייכת חיוך גדול כזה וחושבת עד כמה שהוא באמת מאד חמוד ולא מתעלמת מהגובה והעיניים הבהירות שלו שמפחדות להסתכל עמוק, כי זה בסדר, וגם אני לפעמים מפחדת להסתכל בהן כי הן יפות מידי. וכשצ'רלי היה פה היה לי כיף, יותר כיף בדיעבד אבל היה בסך הכל כיף, הוא צחק ואני מאד צחקתי וניסיתי להסתיר מרוב שמאד צחקתי, שלא יחשוב שאני מתלהבת אבל אני באמת מתלהבת, ממנו, מהנוכחות הבהירה שלו והצחוק הקצת מזויף שלו כשהוא רוצה לגרום לי להרגיש בנוח. והיה כן קצת מביך, כי בכל זאת ככה זה כשאוהבים וצעירים ולא כל כך יודעים מה רוצים. אבל הוא תמיד שם, את יודעת, ואני חושבת שהוא אוהב אותי וגם אם הוא לא, הוא בטוח חושב עליי דברים טובים, כי כשצ'רלי היה פה וצחקנו והיה קצת מביך, הוא הסתכל לי בעיניים ובאותו הרגע אני חושבת שהכל באמת היה ממש בסדר.