"The deeper they look inside themselves, the more universal they become"

אני רוצה חומוס

חומוס ממסעדה ערבית, שיהיה ביתי כזה, לא חומוס קנוי

הייתי השבוע באילת וישבתי על החוף וביקשתי חומוס וקיבלתי צלחת חומוס באמת נורא יפה אבל ידעתי לזהות שזה מהסופר

וזה לא מה שרציתי עם כל הכבוד! הייתי יכולה כבר ללכת לסופר, לקנות חומוס אחלה, לקחת אותו עם כפית לחוף ים ולשבת!

איזה חומוסיות יהיו פתוחות עכשיו? עכשיו שבת בערב בטח הכל פתוח.

אולי אני יבקש מאבא שיקח אותי עכשיו.

עוד דברים שהיו באילת

חרא

סתם היה ממש נחמד

רק המטומטם הזה נמצא לי כל היום בראש (סתם.. נו.. לא מטומטם)

אבל, עם כל יום שעובר אני מרגישה פחות מפודחת

ואולי, עוד חודש אני בכלל לא יבין מה היה כל העיניין הזה?!

חוץ מזה, אתמול הייתי בגינה שלנו מאחורי המכולת, איפה שיש את המכשירי כושר, וישבתי בספסל שלנו

ולא הרגשתי כלום

חוץ מזה שהרגשתי חרא.

חלמתי חלום לפני כמה ימים שיש מלחמה, ממש ברחוב שלי,

היה רעש של פצצות ועשן ובכי, אז אני ואמא רצנו ואז בדרך פגשנו את חברת הילדות שלי עמית,

החלטנו ללכת למקלט לבית שלה והיה ממש טיל גדול מהשמים ברחוב שלנו,

ופתאום לא מצאנו את אמא, והמקלט היה סגור, אז רצנו אני ועמית, בלי לחשוב. רציתי שנברח הכי רחוק שרק אפשר, מהשכונה, מהרחוב, מהמדינה.
אחרי כמה דקות של ריצה הגענו לתחנת רכבת האוניברסטיה שבכלל לא נראת כמו תחנת רכבת האוניברסיטה, יותר כמו תחנת רכבת משנות העשרים, שעולים עליה חיילים למלחמה ונפרדים מנשותיהם הבוכיות.

טיפסנו על תחנת הרכבת ונתנו לנו לעלות לרכבת בלי תשלום עקב המצב הבטחוני.

התחנה הסופית של הרכבת הייתה לוד (וזה בכלל לא היה רכבת כמו רכבת ישראל, זה יותר קרונים אפורים וישנים כאלה)

ואז מלוד רצינו לקחת עוד רכבת, וכבר חשבתי איך להשיג כסף, חשבתי על לשיר, אבל אז נזכרתי שאני לא יודעת לשיר, אז חשבתי כבר לצייר אנשים, ואז פתאום סבתא ואחותי גלי צצו והרסו לי את כל התוכנית לצייר אנשים ולהרוויח כסף.

זהו.

קמתי בבוקר עצובה ומהורהרת

למה מלחמה? ולמה שום דבר אף פעם לא מספיק לנו?

התחלתי את השנה אחרת, זאת אומרת, בן אדם אחר

אולי לא בעצם, כי בכל זאת נשארתי אותה אגואיסטית מפוזרת.

רק בסביבה שונה, באופנה שונה, עם אנשים שונים, וזה היה שינוי רציני, ושינוי טוב, אני חושבת.

אני לא זוכרת את עצמי לפני שנה, אבל לפי הדברים שאוהבים להזכיר לי שעשיתי ואיך שדיברתי ואיך שהצטלמתי ואיך שהתלבשתי,

קצת קשה לי לא להתבייש ב'אני הקודמת' אבל בסה"כ אני הקודמת הייתה אותו הבן אדם, רק עם תדמית אחרת.

ואני מסכמת את השנה הזאת בחיוך, ויודעת שאם אני חווה עצב זה רק בגלל שקרה משהו טוב לפניו,

ואם אני סובלת מאהבה חד-צדדית לפחות אני יודעת שאני אוהבת, ואם אני לא שלמה עם העבודות שלי זה רק כי אני יודעת שאני יכולה ליותר טוב.

ועשיתי הרבה שטויות השנה, אבל לפחות עשיתי.

והרבה התבגרתי בסהכ, בעיקר בגלל הדברים הילדותיים שעשיתי. 

אני יכולה לסמן עכשיו וי על על כך הרבה דברים, על הרבה רשימות שכתבתי מלפני הרבה שנים.

וגם רשימות מתחילת השנה, ועכשיו אני במקום טוב, (למרות שספציפית השובע נכנסתי לעניין גרוע מאוד,

שבו הפסדתי את החבר הכי טוב שלי. ואני רק יכולה לקוות עכשיו שהכל יסתדר בסוף, כמו שכולם אומרים.)

שנה הבאה אני עולה לכיתה י' במקום מצוין, לא רק הבית ספר המדהים הזה, גם מקום טוב של חברים טובים,

שאני מודה להם על הסבלנות האינסופית שלהם אליי,

ועם בטחון קטן ביכולות האומנותיות שלי, שהיו שנה שעברה פי חמש יותר אגב.

לא רוצה יום האהבה!

אני לא רוצה להשאר עם חברות בבית,

וגם אין לי כוח לטרוח לדייט,

וגם אם במקרה הכי קלוש מישהו יציע לי,

אני אשבור את הראש אחרי זה-

על מה לא עשיתי ומה כן עשיתי,

אבל אולי זה יהיה שווה את ההכנות, ואת ההתרגשות הזאת של להיות נאהבת.

טוב, אז כבר תיכננתי מה אני אלבש,

שמלה שחורה קטנה, ואיילינר עבה,שיער חלק, וקצת ליפסטיק,

ואני יצחצח חצי שעה שיניים, ואני יהיה הכי כיפית בעולם!

ואם מישהו יציע לי,

או מישהי,

יהיה לי תחושה טובה בלב,

שאני אהובה,

וגם קצת מילים יעשו את העבודה,

לא חייב מעשים,

אני אשב לי מול הפייסבוק,

אחכה שאתה תתחבר,

והשני בחיים לא יציע,

והשלישית בחיים לא תסכים.

בזמן האחרון אני לא אוכלת,
לא בגלל שאני לא רעבה, זה בגלל ששום דבר לא טעים לי.
בקושי ישנה,
לא בגלל שאני לא עיפה,זה בגלל שאין לי עוד כוחות לחלום עליך.
בזמן האחרון אני לא עצובה,
לא בגלל שאני מאושרת,זה בגלל שאני לא מוצאת עוד טעם לסבול.

אז אני עושה טעויות, ונהנת לעשות אותם.
ואני לא מצטערת יותר,כי אין על מה.