"The deeper they look inside themselves, the more universal they become"

לפני שנה, הייתי בטוחה שאני נורמלית, איזה מצחיק.
כשהילה סיפרה לי על תלמה ילין, היא אמרה שכולם שם מוזרים, מכיוון שתמיד צחקנו עליה שהיא "מוזרה",
שהיא שומעת רק מחזות זמר ושהיא מתעניינת ב..פחח פסיכולוגיה ותאטרון וWICKED, הילה מעריצה ענקית של WICKED,
אני זוכרת איך שהיא כל כך "חפרה" לנו על WICKED עד שרצינו להקיא מכל דבר ירוק.
אמרתי שלא, שאני לא מוזרה,ונרטעתי מהדיבורים שלה.
ועכשיו אני חושבת מה זה נורמלי בכלל? מה זה היה נורמלי בשבילי בכלל?
למה רציתי את זה? ולמה עכשיו אני כל כך מחפשת להיות מיוחדת?
כולנו אז לבשנו את אותם הבגדים, עם אותו לוגו ענק של "ABERCROMBI" ותיק של "JUICY",
לכולם היה אותו שיער חלק, אותו טעם במוזיקה, ואיזה מוזר זה לשמוע ביטלס...
ועכשיו, אני רואה את כל האנשים שם, בבית ספר הקודם,