 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
חוויות מכנס הארוקון
הארוקון 2015 - בזבוז של כסף או חוויה?
זה היה כנס ההארוקון הראשון שלי, אך בהחלט לא כנס האנימה היחיד שהייתי בו.
לכנס הגעתנו לקראת שמונה ותפסנו מקום בתור לכרטיסים, מכיוון שלא הספקתי לרכוש כרטיסים מראש. למשקימי הקום היה יותר מזל (או שכל) להקדים ולקצר את זמן המתנתם בתור לרכישת הכרטיסים, ועד רגע הכניסה המיוחל שהיה בסביבות השעה עשר. אני משערת שאנשים שהגיעו יותר מאוחר נאלצו לחכות זמן רב בתור הארוך ובצפיפות. כבר הספקתי לשכוח איך מתנהלים התורות בארץ; חנוק, צפוף, זיעה של אנשים, חיכוך של עור דביק בעור דביק יותר, דחיפות, נפילות, הימעכות על האנשים העומדים מלפנים.
לשמחתי זה היה בוקר. והקור של ירושלים מנע מאנשים להזיע. כך שנאלצנו להתמודד רק עם דחיפות, צפיפות ומחנק.
אבל באמת, לא יהיה יותר טוב לכולם אם כל אחד יקבל מעט מרחב מחייה, מעט רווח בין אדם לאדם?
קוספליי. אנשים לבושים בתלבושות של דמויות אנימה זה תמיד מחזה מלבב. במיוחד אם הם משקיעים, עושים דברים מסובכים ותופרים את הכל בעצמם. בין הקוספליי שהיו שם,ראיתי את סאסקה, מיסה ממחברת המוות, אדוארד, דמויות מדיסני, דמויות נוספות שאני מכירה ולא זוכרת את השם שלהן או מאיזה אנימה הן, וכמובן כאלה מאנימות ומשחקים שלא הכרתי. זאת הפעם הראשונה שלא התלהבתי יותר מדיי ממבחר הקוספליי. חלקם היו טובים וטובים פחות, אך אף אחת מהן לא הלהיבה אותי, למעט אותו בחור שהתחפש ל- TOOTHLESS. הדרקון השחור הזה כל כך קאוואי בעיניי. גם אני שקלתי לעשות קוספליי שלו, וכמובן, בתור תופרת שאלתי אותו איך הוא הכין את הקוספליי, באיזה חומרים הוא השתמש וכו'. אני חייבת לציין שהוא עשה עבודה טובה מאוד בעיניי.
דוכנים. את חלקם אני כבר מכירה מכנס אייקון, חלק מכנס האנימה הקודם שהייתי בו. בין הדוכנים נמכרו תכשיטים; שרשראות, צמידים, עגילים חלקם בסגנון סטימפאנק, חלקם בצורות וסמלים הקשורים לאנימה, חלקם קאוואיי. בין הפריטים שנמכרו היו גם הכובעים של עינב (כולם מכירים את הכובעים היפים שלה), בובות קטנות של דמויות אנימה, היה גם בחור שמכר חרבות לקישוט שהוא עשה במו ידיו, משחקים למיניהם, מנגה, קצת בגדים, פוסטרים מאנימות, פוסטרים מקוריים של בחורות שמציירות נפלא!
והמחירים? יקרים מדיי. או שזאת רק אני דלת תקציב. וכמובן שחלק גדול מהדברים (למעט אלה בייצור עצמי) ניתן למצוא באינטרנט ובחצי מחיר.
יצא לי לדבר עם כמה מפעילי דוכנים - ביניהן נכללת גם המורה שלי ליפנית שפתחה דוכן על מנת לעניין אנשים בלימודי יפנית - על המחיר של הקמת דוכן בכנס. ספציפית בהארוקון הקמת דוכן לבעל עסק פרטי עולה 250 שקל (ויותר לבעלי עסקים מסחריים). זה אולי יכול להסביר את המחירים הגבוהים של המוצרים. בעניין המוצרים המיובאים, אני בהחלט מבינה את העלויות שבייבוא מוצר לארץ. ועדיין, זה קצת גורם לי לתהות כמה הדוכנים האלה באמת מרוויחים, כמה אנשים באמת קונים ובאיזה סכומים הם מרשים לעצמם. אני כל הזמן שומעת שזה לא משתלם להקים דוכנים בכנסים, אבל אין ספק שדברים נמכרים שם. השאלה כמה, והאם זה מכסה את עלויות הקמת הדוכן.
אני ואהובי הסתובבנו שם במשך כמה שעות בחיפוש אחר פריט ששנינו מאוד רוצים לקנות. פריט שברגע שנראה אותו התשוקה אליו תפעם בעוז. אולי מנגה, שרשרת, כובע סטימפאנק, או שעון כיס. רצינו משהו שימושי או בעל ערך, משהו עם תוכן, או שיהיה יפה ויכול לשמש כפריט משלים שבאמת נשתמש ולא סתם ישכב על המדף או בתוך קופסה. ואם אפשר - במחיר סביר. לא מצאנו כזה. לבסוף הסתפקנו בפוסטר לחדר, שאחת הבנות המוכשרות ציירה.
תכנים. כאן אני רוצה להתייחס לא רק לתכנים בהארוקון, אלא גם לתכנים בכנס הקודם שהייתי. מהחוויה האישית שלי, ההרצאות לא היו ברמה. המרצים אמנם היו חמודים, אך לא באמת ידעו להעביר הרצאה כמו שצריך. בהרצאה על איפור לקוספליי המרצה מרחה את ההרצאה ושילבה בה יותר מדיי הומור שבאיזשהו שלב כבר נהיה מעיק. אנשים התחילו להשתעמם ונהיה הרבה רעש וכמובן שהיה קשה להמשיך את ההרצאה (הרצאה שהייתי בה בכנס הראשון). בהארוקון נכנסתי להקרנה של מחזמר, ככל הנראה מהארוקון של שנה שעברה (?). הצילום עצמו לא היה איכותי במיוחד, והקרינו את הסרט רק על חצי מסך - שזה קצת מתסכל. המון אנשים יצאו בתחילת ההקרנה. באיזשהו שלב נרדמתי, גם כי הייתי עייפה, וגם כי היה קשה להתרכז ולמצוא עניין במחזמר. אם אותי הוא שיעמם - אין מה להתווכח, כל אחד ומה שמעניין אותו. אבל אם זה היה בגלל הצורה שבה זה צולם, זה כבר עניין אחר. אני עדיין לא הצלחתי להבין מה הייתה הסיבה שזה לא כל כך עניין אותי, אם זה היה עניין טכני, או שהסיפור עצמו היה משעמם (זאת לאור העובדה שהתקציר דווקא נשמע מעניין). מאנשים אחרים שהיו שם שמעתי שהיו להם המון תקלות במהלך ההרצאות, ושתחרות הקוספליי בהארוקון לא עברה חלק. ציפיתי להרצאות בוגרות יותר. מה הטעם בלשלם מחיר בכניסה ולקבל הרצאות בחינם, כשהן תת רמה?
מלבד אלה, הייתי בהרצאה על בחורה שסיפרה על תכנון וארגון הטיול שלה ליפן. למרות שאהובי טען שהבחורה לא יודעת להרצות, אני חושבת שכל זה לא משנה כלל (במקרה הזה). הנושא והמטרה שלשמה היא באה להרצות מספיקה כדי להפוך את זה למעניין וחשוב לכל החולמים לביקור ביפן. אני חושבת שהיא עשתה עבודה טובה.
אני לא יודעת אם הדברים שציינתי מתרחשים בכל כנס, או שבמקרה נפלתי על שני כנסים שהארגון שלהם לא היה משהו (או שבחירת ההרצאות שלי לא טובה). כך או כך, אני חושבת שכדאי לשים לב לתכנים המועברים בכנס, ולוודא שהם אכן טובים. למשל, אם הצילום של המחזמר לא היה טוב, אני לא חושבת שיש טעם להקרין אותו בכנס. אולי יהיה אפשר להפיץ את זה ברשת או לתת גישה לצפייה אישית לאנשים שראו את זה ורוצים להיזכר. ניתן להעלות את הרמה של הכנס. ואני מניחה שזה ימשוך קהל נוסף של חובבי אנימה (לא רק ילדים).
אגודת אמא"י, אנא מכם הפסיקו להיות עצלנים.
קהילה. או שאני מבוגרת מדיי לכנסים האלה, או שמגיעים לשם רק ילדים. לא שיש לי בעיה עם ילדים, אבל הייתי שמחה אם היו שם יותר אנשים בוגרים. הסיבות לזה יכולות להיות רבות ומגוונות. יכול להיות שאנימה וקוספליי זה משהו שמתחיל בגיל מסוים ועובר מתישהו - אבל כולנו יודעים שגם מבוגרים צופים באנימה. או שאנשים בוגרים יותר בוחרים שלא להגיע לכנסים מסיבות כאלה ואחרות; אולי הם לא מתעניינים בקוספליי או בתכנים, אולי מספיק להם רק לצפות בבית בינם לבין עצמם ולא להיפגש עם אנשים נוספים בעלי אותו תחביב. ואולי זה מתקשר לסעיף הקודם, ולרמה הנמוכה של הכנס.
בסך הכל האנשים נחמדים, לא משנה בני כמה הם.
את האנשים שאני מכירה פגשתי במהלך הכנס פעם אחת, והיו גם כאלה שלא ראיתי בכלל (אנשים שהתבאסו שפספסו אותי לאחר שראו תמונות שלי מהכנס). קצת מתסכל, אני חושבת שאנשים טובים עושים את הכנס, ובלעדיהם משעמם בודד ועצוב.
סיכום. בסך הכל היה נחמד אבל קצת משעמם. ציפיתי שהזמן יעבור לי מהר כמו שהוא עובר באייקון. ציפיתי שאפגוש אנשים חדשים ונסתובב יחד עד שדרכינו יפרדו. אבל זה לא היה כך. יכול להיות שהחוויה הלא כל כך טובה שלי מהכנס באמת נבעה מכך שלא מצאתי את החברים שלי, ואולי גם משאר הסיבות שציינתי קודם.
האם הייתי חוזרת לשם גם בשנה הבאה?
את האמת, רוב הסיכויים שלא. אם אחזור, זה יהיה כדי להקים דוכן. שדרך אגב, בעניין הזה; בכנס היה דוכן של מישהי שאני מדיי פעם עוקבת אחריה בפייסבוק (קניתי ממנה כובע לפני מספר חודשים, ואני מרוצה ממנו). היא התחילה למכור גם חצאיות לוליטה, והיו כאלה בכנס. בחנתי אותם מנקודת מבט של תופרת. הבחירה של הבדים הייתה טובה, גם מבחינת סוג הבד וגם הדוגמאות שהיו עליו. אבל התפירה לא הייתה מספיק מקצועית בעיניי. כמובן שלעין של האדם הממוצע זה לא מפריע כלל, ולי בתור תופרת זה דווקא כן.
אז בפעם הבאה אולי תראו אותי עם דוכן בגדים משלי - אם זה יהיה משתלם.
| |
לחבר את החיים
בלי לשים לב אני לוקחת חלק ומניחה אותו בדיוק במקום המתאים בפאזל, ללא נסיונות מרובים. פשוט ככה. לקחת, לשים. זאת יכולת שקיימת בי מאז ומתמיד. בזיכרון הראשון שלי מעצמי, אני יושבת על הרצפה ומרכיבה פאזל. לאחרונה החיים שלי מרגישים כמו פאזל. וגם בחיים, אני פשוט לוקחת חלק מהקופסה ומניחה אותו במקום המתאים. הכל מסתדר במן פשטות שכזאת.
הרי בסך הכל החיים הם קלילים ופשוטים. ומגיע לי לקבל ולהנות מהטוב ביותר. לתת לאחרים את הטוב ביותר.
את הכובע הזה קניתי מיד לאחר הכנס. נרגשת פתחתי את העטיפה החומה, שבתוכה הייתה עטיפה נוספת. בציפייה גוברת הסרתי גם את העטיפה הזאת, רק כדי לגלות שיש עוד אחת. מרגיש כמו החבילה עוברת.
שימושים נוספים לכובע למעט חבישתו על הראש;
הברחת מחזרים שמעדיפים שלא להיתקל, להילחם או לתפוס את זובאט כשהם פוגשים בו במערה.
ואם הכובע לא יעשה את העבודה, אשסה בהם את את בן זוגי הטרי.
ואם כבר מדברים על בן זוג, ועוד על אחד שנהנה לבשל, הנה כמה ממעשי הקונדס שהוא עשה - בזמן שאני תמכתי ועודדתי מהצד;
ממתקים שאמורים להיות יפנים. נקנו באיביי.
מהפחות טעים לטעים;
TOPPO - טעם ומרקם של בייגלה ממולא במן שוקולד עם תה ירוק.
LOOK - שוקולד ממולא בתה ירוק.
KITKAT - אה, פשוט קיטקאט ירוק.
OREO - עוגיות אוראו קטנות ממולאות בקרם תה ירוק.
POCKY - מקלונים בטעם שמזכיר ביסקוויט עם ציפוי תה ירוק בטעם עדין שקשה להגדיר.
ביסקוויט פנדה - ביסקוויט בצורת פנדה (עם פרצופים שונים) כשבצד אחד יש שוקולד תה ירוק.
מעשה קונדס מספר 2 - בישולים.
ההתלבטות הייתה בין מרק מיסו לראמן. לבסוף ראמן זכה במירב הקולות. לצערנו, לא היו את המצרכים הדרושים.
ולכן יצא משהו בין ראמן למרק מיסו. היה טעים מאוד. אהבתי במיוחד את הירקות המבושלים למחצה.
האם עשיית כלום יותר פשוטה מעשייה? אני לא חושבת. גם אם אנחנו יושבים ו"לא עושים כלום" אנחנו עדיין עושים משהו, לא?
אנחנו עדיין נושמים. נשימה זאת גם עשייה. אם כך, האם לא קל ופשוט יותר להיות כל הזמן בעשייה? הרי נורא קשה לעשות כלום. בשביל שזה יקרה צריך למות. ולכן, היום אני בוחרת לעשות, וכמה שיותר. אני בוחרת להרגיש טוב. אני בוחרת בטוב. בוחרת בקידום, העצמה ולמידה עצמית. ובוחרת להנות.
| |
YumeCon
את המורה ליפנית פגשתי במציאות ביום רביעי (שיעורי היפנית מתבצעים דרך האינטרנט). היא אירחה אותי בביתה. זכיתי להכיר שניים מהילדים שלה, ואת בעלה. בהחלט משפחה נחמדה.
על אף המשפט הידוע "תרגיש בבית" קשה לי באמת להרגיש בבית. אך עשיתי כמיטב יכולתי - וזה עבד.
שיחקתי עם הבת שלה, ונהניתי. אחיה הקטן לא ממש חיבב אותי. וזה בסדר. מעולם לא הייתי טובה עם ילדים, אך משום מה רובם אהבו אותי.
בערב נפגשתי לראשונה עם אדם שהכרתי דרך קבוצה בפייסבוק. מן חובב אופנועים שכזה. כמובן שהוא הגיע לקחת אותי, רכוב על האופנוע. לאחר סיבוב על נתיבי איילון במהירות 130 קמ"ש, נסענו לנמל, לחפש סושי. אם היה סושי בנמל, אנחנו לא מצאנו אותו.
הליכה על רחוב דיזינגוף הובילה אותנו לבסוף לג'פניקה. זאת הייתה אחת מהפעמים הבודדות בהן לא ממש התחשק לי סושי. בסוף הערב הוא נתן לי רשות לפרק לו את הצמה, ולגעת בשיער! הא, כמה שאני אוהבת גברים עם שיער ארוך.
את ההרצאה הראושנה בכנס יומה-קון פספסתי. לא בגלל שלא קמתי בזמן; הספקתי לשתות תה. להדק את המחוך היטב, ולסדר את הכובע הקטן בזווית הנכונה על הראש. אלה היו ההסעות של הכנס שלא הגיעו בזמן. המתנתי להסעה יחד עם ידיד שהתנדב לצלם בכנס, וכשנמאס לקחנו אוטובוס.
הכנס היה נחמד. אנשים בקוספליי, כובעים חמודים, או סתם לבוש מגניב הסתובבו ברחבי המתחם. דוכנים של מנגה, פיגרים, ציורים, כובעים והבולטים שבהם - דוכני התכשיטים שמכרו מגוון רחב ומעניין של קולרים, שרשראות ועגילים בסגנון לוליטה וסטימפאנק. בנוסף, מכרו מעט חצאיות לוליטה, שמלות קלילות מבדים עם דוגמאות שגיקים וחובבי אנימה אוהבים, ומחוכים צבעוניים. התלהבתי במיוחד מכובע של הפוקימון זובאט - היו לו אוזניים וכנפיים קטנות שיצאו מצידי הכובע. הייתי קונה, אך העדפתי לשמור את מעט המזומן שהיה לי. יומיים שלושה אחרי הכנס קניתי אותו, והוא עתיד להגיע ככל הנראה בשבוע הבא.
כשהסתובבתי בין הדוכנים שעמדו בחוץ, נשמעה האזעקה והאנשים נתבקשו להיכנס לתוך האולם. הרמתי את המבט למעלה, והספקתי לראות את העננן של הרקטה שייורטה, ואת שובל העננים הלבן - ככל הנראה של הטיל ממערכת כיפת הברזל. חוויה מעניינת. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את האזעקה וראיתי יירוט. אלינו זה לא הגיע. שום דבר לא מגיע לכאן, ואני שמחה על זה, כמובן.
בהתלהבותי המפגרת סיפרתי לאדם שעמד לידי שזאת הייתה הפעם הראשונה. בהמשך לשיחה הוא שאל לגילי. לאחר שעניתי הוא השיב שאם הייתי צעירה יותר הוא היה מתחיל איתי. הא, חמוד. רוב האנשים בכנס היו בני טיפש-עשרה. הם היו מאוד חביבים ונחמדים. נהניתי לדבר איתם. אך הרגשתי פדופילית מכיוון שהמראה הכחוש, השיער הארוך והלבוש השחור עם צמידי הניטים מושך אותי. מאוד.
מתוך כל ההרצאות והסדנאות שתכננתי ללכת אליהן, הייתי רק בסדנת איפור. איבדתי את תחושת הזמן, ופשוט טיילתי לפעמים לבד, לפעמים עם הידידים או עם אנשים חדשים שהכרתי.
ידיד נוסף הגיע לכנס מאוחר יותר - הוא לא הצליח לקום בזמן. במהלך הכנס היחס שלו כלפיי היה שונה מהרגיל;
- סיכמתי איתו שבמקום שיחזיר לי את הכסף על הכרטיס, שיקנה לי את ארוחת הצהריים. כאשר הזכרתי לו את העניין, הוא סירב. בסדר. בהחלט מותר לו להגיד "לא". אבל בתחושה שלי לא אהבתי את הדרך שבה זה נאמר.
- הוא היה קר אליי, וקצת ירד עליי. דיבר לא יפה. הבדיחות הפרטיות שלנו - בדיחות על גודל החזה שלי - הפכו להיות נחלת הכלל.
- הוא ירד על עצמו בדרך שלדעתי, הייתה ממש מוגזמת ולא מכבדת. בדיחות על גודל האף היהודי שלו, ועל ככל הנראה, הנטיות המיניות שלו. אני יודעת שהוא בי, אבל הייתי בטוחה שהוא לא מדבר על זה עם החברים שלו, כמו שהוא לא מספר מה מתרחש בחייו האישיים.
בכנס ראיתי צד שלו שלא הכרתי. ושאני לא מתחברת אליו כלל. בחרתי שלא להעלות את הנושא בנתיים. לתת לזה לשקוע קצת, ואולי הוא יעלה מאוחר יותר. כרגע אני יכולה רק לנחש את הסיבות. אני משערת שכך הוא מתנהג עם החברים שלו, ובכנס נכחו שניים מחבריו. בכל אופן אני סולחת לו. אם הוא ירצה לדבר ולהסביר, אהיה מוכנה להקשיב.
בעניין החברים שלו - יצא לי להכיר מעט את החבר של הידיד. נראה שלאותו אדם יש פטיש למעילים ארוכים. בכנס הוא הופיע במעיל עור חום וארוך ומסכה עם אף ארוך. מה מרגש יותר מגבר במעיל עור מסתורי ומסכה שבצבעים הנכונים - לא כסוף - יכולה להיראות מטרידה ביותר?
הוא לא באמת משך אותי. אך פריטי הלבוש דווקא כן. אני משערת שקשה לאדם עם פטיש למעילים לחיות בארץ ולהביא את עצמו ואת הפטיש שלו במדינה עם מזג אוויר חם. נראה שאותו בחור התעניין בי. אפילו הזמין אותי לארוחת ערב, אבל סירבתי. המצב הכלכלי לא מאפשר לי להוציא כסף על ארוחה, והחלק המוסרי שבי הדוגל בשוויון לא היה מוכן לתת לו לשלם עליי. פלירטוטים נוספים מהצד שלו הגיעו באוטובוס. מספר ימים לאחר הכנס התברר לי שאותו בחור שייך לפרשייה אחרת שידיד סיפר לי עליה. מתברר שאותו בחור עם הפטיש למעילים נשוי עם שניים. עוד בכנס תחקרתי אותו בנושא - איכשהו שאלת הנישואין קפצה לי לראש, אולי כתוצאה משיחות שהגיעו לאוזניי מרחבי האוטובוס - אך הבחור כמובן השיב שהוא רווק.
ובכן, אינני מעוניינת להכניס את עצמי לפרשייה הזו. ובשום פנים ואופן אני לא רוצה לפגוע באשתו - שהיא ידידה של הידיד שסיפר לי על העניין.
מצחיק שטוענים שהמדינה שלנו קטנה ואיכשהו כולם מכירים את כולם - באופן כזה או אחר. זה בולט יותר בעיקר בצבא - אך כשמדובר בקהילות הקטנות של האנימה, הגיקים והגותים, המצב גרוע עוד יותר.
האוטובוס לארלוזורוב היה מלא. הנסיעה הרגישה קצרה יותר, ואולי אכן היה זה כך. בערב כשעוד הייתי בכנס תפס אותי מצב רוח מוזר שהתבטא בהתבכיינויות וחששות. פחדתי להגיע לבית של החבר של הידיד משוויץ - אצלו קבעתי לישון. לא היה לי כח לחשוב איך להגיע לבית שלו, איזה אוטובוס צריך לקחת. בנוסף הרגשתי שאני צריכה משהו, מישהו מוכר בין הסביבה הלא מוכרת שהייתי בה בשעות האחרונות. על כן בחרתי להיות בחברת הידיד שצילם ותיעד את הכנס. מאוחר יותר הבנתי את מצב הרוח שלי; רציתי שמישהו ידאג לי. יחשוב במקומי. מהרגע שנתתי פירוש והסבר למצב הרוח, ידעתי איך להתמודד איתו. לדירה של החבר של הידיד משוויץ הלכתי ברגל. האוטובוסים המעטים שחנו בתחנה לא נראו מזמינים במיוחד לאור הפנסי הרחוב. במעבר החצייה עצר אותי אדם עם מבטא רוסי שדיבר מאוד לא ברור. הוא החמיא לי על הלבוש ושאל אם אני עובדת בקרקס, או בתזמורת. ניסיתי להסביר על הכנס, אך נראה שזה לא הבין. התחלתי להילחץ יותר ברגע שאמר שאני סקסית. אמרתי שמחכים לי, ואיחלתי לו ערב טוב.
ככל שהתקדמתי למרכז העיר ההליכה נעשתה נעימה יותר. רחובות שקטים וחשוכים, אנשים רוכבים על אופניים. את המארח פגשתי בכיכר רבין. הוא אדם נחמד מאוד ומכניס אורחים. שנינו מגיעים מעולמות שונים, מתעניינים בדברים שונים, אך בכל זאת הצלחנו למצוא דברים משותפים. דיברנו המון. חלקנו מוזיקה אחד עם השני.
ועכשיו שוב שקט כאן. עד האירוע הבא.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
