 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
חוויות מכנס הארוקון
הארוקון 2015 - בזבוז של כסף או חוויה?
זה היה כנס ההארוקון הראשון שלי, אך בהחלט לא כנס האנימה היחיד שהייתי בו.
לכנס הגעתנו לקראת שמונה ותפסנו מקום בתור לכרטיסים, מכיוון שלא הספקתי לרכוש כרטיסים מראש. למשקימי הקום היה יותר מזל (או שכל) להקדים ולקצר את זמן המתנתם בתור לרכישת הכרטיסים, ועד רגע הכניסה המיוחל שהיה בסביבות השעה עשר. אני משערת שאנשים שהגיעו יותר מאוחר נאלצו לחכות זמן רב בתור הארוך ובצפיפות. כבר הספקתי לשכוח איך מתנהלים התורות בארץ; חנוק, צפוף, זיעה של אנשים, חיכוך של עור דביק בעור דביק יותר, דחיפות, נפילות, הימעכות על האנשים העומדים מלפנים.
לשמחתי זה היה בוקר. והקור של ירושלים מנע מאנשים להזיע. כך שנאלצנו להתמודד רק עם דחיפות, צפיפות ומחנק.
אבל באמת, לא יהיה יותר טוב לכולם אם כל אחד יקבל מעט מרחב מחייה, מעט רווח בין אדם לאדם?
קוספליי. אנשים לבושים בתלבושות של דמויות אנימה זה תמיד מחזה מלבב. במיוחד אם הם משקיעים, עושים דברים מסובכים ותופרים את הכל בעצמם. בין הקוספליי שהיו שם,ראיתי את סאסקה, מיסה ממחברת המוות, אדוארד, דמויות מדיסני, דמויות נוספות שאני מכירה ולא זוכרת את השם שלהן או מאיזה אנימה הן, וכמובן כאלה מאנימות ומשחקים שלא הכרתי. זאת הפעם הראשונה שלא התלהבתי יותר מדיי ממבחר הקוספליי. חלקם היו טובים וטובים פחות, אך אף אחת מהן לא הלהיבה אותי, למעט אותו בחור שהתחפש ל- TOOTHLESS. הדרקון השחור הזה כל כך קאוואי בעיניי. גם אני שקלתי לעשות קוספליי שלו, וכמובן, בתור תופרת שאלתי אותו איך הוא הכין את הקוספליי, באיזה חומרים הוא השתמש וכו'. אני חייבת לציין שהוא עשה עבודה טובה מאוד בעיניי.
דוכנים. את חלקם אני כבר מכירה מכנס אייקון, חלק מכנס האנימה הקודם שהייתי בו. בין הדוכנים נמכרו תכשיטים; שרשראות, צמידים, עגילים חלקם בסגנון סטימפאנק, חלקם בצורות וסמלים הקשורים לאנימה, חלקם קאוואיי. בין הפריטים שנמכרו היו גם הכובעים של עינב (כולם מכירים את הכובעים היפים שלה), בובות קטנות של דמויות אנימה, היה גם בחור שמכר חרבות לקישוט שהוא עשה במו ידיו, משחקים למיניהם, מנגה, קצת בגדים, פוסטרים מאנימות, פוסטרים מקוריים של בחורות שמציירות נפלא!
והמחירים? יקרים מדיי. או שזאת רק אני דלת תקציב. וכמובן שחלק גדול מהדברים (למעט אלה בייצור עצמי) ניתן למצוא באינטרנט ובחצי מחיר.
יצא לי לדבר עם כמה מפעילי דוכנים - ביניהן נכללת גם המורה שלי ליפנית שפתחה דוכן על מנת לעניין אנשים בלימודי יפנית - על המחיר של הקמת דוכן בכנס. ספציפית בהארוקון הקמת דוכן לבעל עסק פרטי עולה 250 שקל (ויותר לבעלי עסקים מסחריים). זה אולי יכול להסביר את המחירים הגבוהים של המוצרים. בעניין המוצרים המיובאים, אני בהחלט מבינה את העלויות שבייבוא מוצר לארץ. ועדיין, זה קצת גורם לי לתהות כמה הדוכנים האלה באמת מרוויחים, כמה אנשים באמת קונים ובאיזה סכומים הם מרשים לעצמם. אני כל הזמן שומעת שזה לא משתלם להקים דוכנים בכנסים, אבל אין ספק שדברים נמכרים שם. השאלה כמה, והאם זה מכסה את עלויות הקמת הדוכן.
אני ואהובי הסתובבנו שם במשך כמה שעות בחיפוש אחר פריט ששנינו מאוד רוצים לקנות. פריט שברגע שנראה אותו התשוקה אליו תפעם בעוז. אולי מנגה, שרשרת, כובע סטימפאנק, או שעון כיס. רצינו משהו שימושי או בעל ערך, משהו עם תוכן, או שיהיה יפה ויכול לשמש כפריט משלים שבאמת נשתמש ולא סתם ישכב על המדף או בתוך קופסה. ואם אפשר - במחיר סביר. לא מצאנו כזה. לבסוף הסתפקנו בפוסטר לחדר, שאחת הבנות המוכשרות ציירה.
תכנים. כאן אני רוצה להתייחס לא רק לתכנים בהארוקון, אלא גם לתכנים בכנס הקודם שהייתי. מהחוויה האישית שלי, ההרצאות לא היו ברמה. המרצים אמנם היו חמודים, אך לא באמת ידעו להעביר הרצאה כמו שצריך. בהרצאה על איפור לקוספליי המרצה מרחה את ההרצאה ושילבה בה יותר מדיי הומור שבאיזשהו שלב כבר נהיה מעיק. אנשים התחילו להשתעמם ונהיה הרבה רעש וכמובן שהיה קשה להמשיך את ההרצאה (הרצאה שהייתי בה בכנס הראשון). בהארוקון נכנסתי להקרנה של מחזמר, ככל הנראה מהארוקון של שנה שעברה (?). הצילום עצמו לא היה איכותי במיוחד, והקרינו את הסרט רק על חצי מסך - שזה קצת מתסכל. המון אנשים יצאו בתחילת ההקרנה. באיזשהו שלב נרדמתי, גם כי הייתי עייפה, וגם כי היה קשה להתרכז ולמצוא עניין במחזמר. אם אותי הוא שיעמם - אין מה להתווכח, כל אחד ומה שמעניין אותו. אבל אם זה היה בגלל הצורה שבה זה צולם, זה כבר עניין אחר. אני עדיין לא הצלחתי להבין מה הייתה הסיבה שזה לא כל כך עניין אותי, אם זה היה עניין טכני, או שהסיפור עצמו היה משעמם (זאת לאור העובדה שהתקציר דווקא נשמע מעניין). מאנשים אחרים שהיו שם שמעתי שהיו להם המון תקלות במהלך ההרצאות, ושתחרות הקוספליי בהארוקון לא עברה חלק. ציפיתי להרצאות בוגרות יותר. מה הטעם בלשלם מחיר בכניסה ולקבל הרצאות בחינם, כשהן תת רמה?
מלבד אלה, הייתי בהרצאה על בחורה שסיפרה על תכנון וארגון הטיול שלה ליפן. למרות שאהובי טען שהבחורה לא יודעת להרצות, אני חושבת שכל זה לא משנה כלל (במקרה הזה). הנושא והמטרה שלשמה היא באה להרצות מספיקה כדי להפוך את זה למעניין וחשוב לכל החולמים לביקור ביפן. אני חושבת שהיא עשתה עבודה טובה.
אני לא יודעת אם הדברים שציינתי מתרחשים בכל כנס, או שבמקרה נפלתי על שני כנסים שהארגון שלהם לא היה משהו (או שבחירת ההרצאות שלי לא טובה). כך או כך, אני חושבת שכדאי לשים לב לתכנים המועברים בכנס, ולוודא שהם אכן טובים. למשל, אם הצילום של המחזמר לא היה טוב, אני לא חושבת שיש טעם להקרין אותו בכנס. אולי יהיה אפשר להפיץ את זה ברשת או לתת גישה לצפייה אישית לאנשים שראו את זה ורוצים להיזכר. ניתן להעלות את הרמה של הכנס. ואני מניחה שזה ימשוך קהל נוסף של חובבי אנימה (לא רק ילדים).
אגודת אמא"י, אנא מכם הפסיקו להיות עצלנים.
קהילה. או שאני מבוגרת מדיי לכנסים האלה, או שמגיעים לשם רק ילדים. לא שיש לי בעיה עם ילדים, אבל הייתי שמחה אם היו שם יותר אנשים בוגרים. הסיבות לזה יכולות להיות רבות ומגוונות. יכול להיות שאנימה וקוספליי זה משהו שמתחיל בגיל מסוים ועובר מתישהו - אבל כולנו יודעים שגם מבוגרים צופים באנימה. או שאנשים בוגרים יותר בוחרים שלא להגיע לכנסים מסיבות כאלה ואחרות; אולי הם לא מתעניינים בקוספליי או בתכנים, אולי מספיק להם רק לצפות בבית בינם לבין עצמם ולא להיפגש עם אנשים נוספים בעלי אותו תחביב. ואולי זה מתקשר לסעיף הקודם, ולרמה הנמוכה של הכנס.
בסך הכל האנשים נחמדים, לא משנה בני כמה הם.
את האנשים שאני מכירה פגשתי במהלך הכנס פעם אחת, והיו גם כאלה שלא ראיתי בכלל (אנשים שהתבאסו שפספסו אותי לאחר שראו תמונות שלי מהכנס). קצת מתסכל, אני חושבת שאנשים טובים עושים את הכנס, ובלעדיהם משעמם בודד ועצוב.
סיכום. בסך הכל היה נחמד אבל קצת משעמם. ציפיתי שהזמן יעבור לי מהר כמו שהוא עובר באייקון. ציפיתי שאפגוש אנשים חדשים ונסתובב יחד עד שדרכינו יפרדו. אבל זה לא היה כך. יכול להיות שהחוויה הלא כל כך טובה שלי מהכנס באמת נבעה מכך שלא מצאתי את החברים שלי, ואולי גם משאר הסיבות שציינתי קודם.
האם הייתי חוזרת לשם גם בשנה הבאה?
את האמת, רוב הסיכויים שלא. אם אחזור, זה יהיה כדי להקים דוכן. שדרך אגב, בעניין הזה; בכנס היה דוכן של מישהי שאני מדיי פעם עוקבת אחריה בפייסבוק (קניתי ממנה כובע לפני מספר חודשים, ואני מרוצה ממנו). היא התחילה למכור גם חצאיות לוליטה, והיו כאלה בכנס. בחנתי אותם מנקודת מבט של תופרת. הבחירה של הבדים הייתה טובה, גם מבחינת סוג הבד וגם הדוגמאות שהיו עליו. אבל התפירה לא הייתה מספיק מקצועית בעיניי. כמובן שלעין של האדם הממוצע זה לא מפריע כלל, ולי בתור תופרת זה דווקא כן.
אז בפעם הבאה אולי תראו אותי עם דוכן בגדים משלי - אם זה יהיה משתלם.
| |
איך לא חוגגים את פורים
השקמה בשש, יציאה בשש וחצי. עם הקוספליי בשקית, ותיק על הגב - לכנס הארוקון.
הגעתי מוקדם מהצפוי. הפתעתי אפילו את עצמי.
המוני אוטאקו; חלקם בקוספליי, חלקם סתם עם כובעים ופיאות, חסרי סבלנות בתור - כמו ישראלים טובים - לרכישת כרטיסים.
שעה של המתנה בתור כשלאחריה מצאתי את עצמי פחות או יותר באותו מקום, הייתה לשווא. נגמרו הכרטיסים. התחילו לקפל את הקופות. רק בעוד שעתיים עתידה להתחדש המכירה. או שלא? בדיעבד הבנתי שלא.
האוטאקו התחילו להתפזר.
אני, כרגע לבד
- הידיד שהיה אמור לארח לי חברה עדיין לא הגיע - עייפה מהעמידה הממושכת,
הכתפיים כואבות מהתיק, הגרון יבש, הבטן מקרקרת, החלטתי לוותר על הכנס ולהמשיך ליעד הבא - רחובות.
שם נפגשתי עם זוג הגותים הכי חמודים שיצא לי להכיר. רכשתי שני מחוכים יד שנייה, בטני התמלאה ומצב רוחי השתפר לאחר שיחה ידידותית ואירוח חם ואוהב.
משם המשכתי לת"א, למפגש עם הידיד המדובר מפסקה א'.
ברחובות תל אביב שררה אווירה פורימית שעשתה לי חשק ללבוש את הקוספליי - למרות ועל אף שלא היו אוטאקו ברחובות, ולא פעם נשאלתי למה התחפשתי - Tentacle Rape.
מאוחר יותר נפגשנו עם חברותיי, והלכנו לערב במה פתוחה באיזה פאב.
אני לא רגילה לחגוג ככה את פורים. אבל אני מניחה שזה מה שיש לעולם המבוגרים להציע. בסך הכל נהניתי מהחברה שסבבה אותי.
והשיחות הארוכות שנמשכו לתוך הלילה הביאו אותי לסכם את פורים במשפט הזה;
.Illusions - comes in the shape and form of a true lover
אולי ארחיב על המשפט בפוסט הבא.
בנתיים, חזרה לתפירה.
| |
Gasps to live
Want
to hear you gasp, chokes as my grasp tightening around your neck. Die
motherfucker bastard! Die. That breathless purplish-bluish color, your terrified
widen eyes and those lips speaking my name soundlessly –Oh, how I love this
expression on your lovely face. Your hands desperate to
grab on something, your legs ineffectively kicks the ground.
?Do you have any regretful
thoughts by now? Do you feel pain
?Can you see mine
.Die. Die. Die
Loosen my grip as your furiously squirms and twitches have stopped. And as I
watching the lifeless body that moments earlier was yours, I cannot bear your
death, as I couldn't seeing you alive.
***
אין לי מצב רוח.
לא התקבלתי לעבודה. בסדר. לא ציפיתי שאתקבל. לפחות הם היו אדיבים, וטרחו להודיע לי - מה ששום מקום אחר לא עשה - דבר שבהחלט גורם לי להעריך אותם יותר.
אז מה כן מפריע לי?
שככל שדוחים אותי יותר, אני מנסה להבין מה לא בסדר בי.
לא הגיוני ששום מקום עבודה לא יקבל אותי. לא הגיוני שאין מקום בו אוכל להשתלב ולעבוד כמו שצריך.
אמנם אני לא מחפשת עבודה באופן נואש, אך כשהכסף ייגמר לא תהיה ברירה, ואהיה חייבת למצוא משהו - בתקווה שזאת תהיה עבודה שניתן לסבול.
תוהה ביני לביני אם הגיע הזמן לפתוח עסק. בעסק משלי בטוח אוכל להשתלב ולתת את עצמי ב-100%.
ועוד מעט פורים - החג האהוב עליי. חשבתי ללכת - בפעם הראשונה - לכנס הארוקון.
אני מנסה להכין קוספליי (לא מגלה איזה). אבל עדיין ישנן כמה בעיות שלא פתרתי, והזמן אוזל. ואני עצלנית. פשוט אין לי ממש חשק להכין קוספליי. אין לי חשק לכלום.
במידה והתוצאה הסופית תהיה טובה - אסע להארוקון.
במידה ולא, ארקב בבית, וזה יהיה הפורים הראשון שלא התחפשתי בו.
קצת מדוכאת. ואין לזה הצדקה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
