 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
Wave Gotik Treffen
אתמול, ה-22.5, התקיים ה- World goth day. בלבוש גותי אהובי ואני יצאנו
לחגיגה צנועה לציון היום. אכלנו ב- BBB- Black Black Black או BBB - Black
Burger Bar האופציה שנשמעת הכי טוב מבין השניים.
זה היה המקום הכי
"גותי" שהצלחנו למצוא באיזור. ניסינו לאכול מאכלים גותים - או לכל הפחות
מאכלים המזכירים לנו גותיקה, כמו אוכל בגוונים כהים, או פירות יער - אך
כמובן שזה לא היה בנמצא. הוא הסתפק בהמבורגר וקולה, ואני אכלתי חזה עוף עם
שעועית ירוקה ואיזה משקה בטעם פסיפלורה שכלל לא היה בטעם פסיפלורה.
בזה הרגע, בעיר לייפציג שבגרמניה, מתקיים ה- Wave Gotik Treffen - הפסטיבל הגותי הכי גדול בעולם.
זאת
השנה השנייה שלא יכולתי להגיע אל הפסטיבל, עקב מחסור בממון. האם אני מקנאה
כשאנשים מהקבוצה של הפסטיבל בפייסבוק מפרסמים תמונות, או כשהאנשים מהארץ
שאני מכירה מעלים תמונות מהופעות?
כן, אולי קצת.
זאת הייתה
חוויה; מתחמי הפסטיבל המפוזרים רחבי העיר, הנסיעה חינם בתחבורה, עיר שבה
האנשים הרגילים הם המיעוט, בגדים מושקעים, מאה פלוס להקות שמופיעות, כפר
ויקינגים, פיקניק ויקטוריאני, מתחם יותר גדול מאולם ספורט מלא בדוכנים של
בגדים וכל מה שאפשר לחלום עליו, מסיבות ריקודים עם מוזיקה מכל הסוגים,
מסיבות פטיש, אנשים מתורבתים שלא דוחפים ונדחפים, עמידה מסודרת בתורים.
שנה הבאה אני מבטיחה לעצמי שאהיה שם שוב.
ובנתיים, קצת תמונות כדי לעורר את התיאבון;
קרדיט לאתרים מהם נלקחו התמונות - יש ללחוץ על התמונה למעבר לאתר.
| |
דמויות בשחור לבן
פסענו על השביל העפר, אבנים נגרסו תחת רגלינו. שורה של מנורות האירה בלבן את הדרך החשוכה. מעבר לפנסים, הנוף השחור של הכינרת, גושים של אורות כתומים תלויים על ההרים הכהים. נצנוצים של כוכבים מנקדים את השמיים. ידי בידך. אנו צועדים אל מגרש הכדורסל, שם הבטחתי לך שנוכל לשחק.
רצועה ארוכה של מיטות נמתחה לאורך השביל. המראה היה חדש לי, וגם לא חדש. מישהו היה מסדר אותן כל ערב, ולוקח אותן לפנות בוקר. על המיטות מצעים לבנים זהים, ובכל מיטה אדם בשחור לבן ישן בעיניים פקוחות. על חלקם הבעת בהלה קפואה, אחרים נראו מבעיתים.
בזווית עיני סקרתי את הדמויות במיטות. עיניים פקוחות לרווחה בחרדה הביטו בי. הן היו עיניה של בחורה. מכל הדמויות היא הייתה האהובה עליי. משהו בפנים הצעירות הלבנות, בשיער השחור החלק והשפתייה המכווצות משך אותי אליה. ודאי היה זה המראה האפל שלה. אהובי היקר האוחז בידי הבחין בה גם כן. אישוני הדמות זזו לרגע כשמבטו של אהובי הוסב אליה.
"היא נראית טוב." אמר. הנהנתי. "היא האהובה עליי מבין כולם." השבתי. הטעם שלנו בבנות פחות או יותר זהה. צמרמורת עברה בי לנוכח התנועה שחלפה קודם לכן באישוני הדמות.
המגרש כבר לא היה רחוק. אורותיו הבוהקים העידו שנמצאים שם אנשים. מימין לשביל האבנים התחברה דרך בשטח הריק שחצץ בין מגרש הכדורגל לבית הקיצוני ביותר במושב. גם שורת המיטות הסתיימה באותה נקודה. פסענו ימינה, לכיוון המגרש. העפתי מבט אל המיטה האחרונה, בה שכבה אותה דמות אהובה מקודם. ידעתי מה היא רוצה - לקחת את אהובי. היא קמה מהמיטה ורצה לעברי.
נבהלתי. מלמלתי משהו, כנראה בקול. ועוד זכרתי מה זה היה כשנתבקשתי - על ידי אהובי שישן לידי - לחזור על זה שוב. אמצע הלילה. חלום מוזר. לא זוכרת את הפעם האחרונה שחלמתי חלום מפחיד. חלומות נוספים פקדו אותי באותו הלילה, אך כבר שכחתי אותם.
עבר זמן מאז שחלמתי חלום ששווה בכלל לזכור.
| |
אני רוצה ליצור איתך
היית נלהב; מסוג ההתלהבות הזאת שמזכירה ילדים. נהניתי לצפות בך. הרגשתי שהגוף שלי פולט קרני אור צהובות של אושר.
נשקת לי על השפתיים, וניגשת אל הטלוויזיה להפעיל את המשחק Kingdom Hearts. נראה שהסקס הזה עשה לך טוב.
מאסטר.
בקושי עבר שבוע, וכבר קבלתי ממך מה שלא קבלתי במשך קשר של שנתיים; החל
מתמיכה רגשית, נפשית, שיחות עמוקות, פתיחות וכלה בבושם, צמיד, קולר, טלפון,
בגדים, בילויים, צעצועים שתמיד רציתי לנסות. אני לא יודעת איך להודות לך.
אני עדיין מרגישה שאני לא מעריכה את הנדיבות שלך מספיק. היום אמרת לי
להתארגן ולבוא. לא באתי. אכזבתי אותך. אני מרגישה מאוכזבת מעצמי.
אני לא בסדר. ככה אני מודה לך על כל מה שאתה עושה בשבילי? איך אתה סובל אותי בכלל?
מחבקת
אותך באמצע הכביש המהיר. רוח קרירה של לילה מצננת את איבריי. ואני מביטה
ימינה ושמאלה על האורות הרבים, הכתומים, לבנים, כחולים, ואדומים שמאירים את
הלילה, מעבירים בי תחושות של מיסתורין. מסתורין מתועש של רחובות מוארים
וריקים, פינות אפלות, מבודדות, מטונפות במעשי זימה לא חוקיים. אפילו
הכוכבים פינו את מקומם לערפילים הכתומים שמרחפים בשמי הלילה.
איך אדם יכול להיות כל כך נדיב? זאת חייבת להיות אשליה. דברים כאלה לא קרו לי מעולם. זה פשוט טוב מדיי. והרי, מגיע לי טוב.
מצחיק,
אבל נדמה לי שקיבלתי כל מה שאיי פעם רציתי. שמצאתי את כל מה שחיפשתי אצלך.
אז למה אני עדיין כל כך פוחדת לקחת את זה, להתמסר לך עד הסוף?
מוזיקה
שאני לא אוהבת. אנשים. בנות יפות במכנסונים קצרים. כולם גבוהים יותר ממני,
מסתירים לי את שדה הראייה, כך שכל שנותר הוא לבחון את אורך המכנסיים של
הבנות, את החולצות האווריריות, החצי שקופות שלהן. מדיי פעם מגניבה מבטים
לאחור, מחפשת אותך. נרגעת כשרואה אותך נעמד איפהשהו בתור. מבט חטוף על
שלושת הגברים שבודקים את התיקים גרם לי לפתע להיות מודעת לעצמי. אין עליי
כלום - לא תיק, טלפון, או ארנק. רק קסדת הרכיבה בידי השמאלית. לא הרגשתי
חשופה, או שחסר לי דבר מה. הכל נמצא כאן איתי.
פסעתי על הריצוף הלבן
במהירות, ממהרת לתפוס מקום בתור לקופות הכרטיסים. זרקתי מבט לאחור, מקווה
שתראה אותי למרות האנשים הגבוהים שנעמדו מאחוריי. מבין ההמון, זיהיתי את
דמותך המוכרת; שיער ארוך, מעיל רכיבה שחור פתוח, מכנסי ג'ינס. בראשי מקפצת
המילה "סקסי".
אני רוצה אותך. רוצה להיות בבעלותך. רוצה להתמסר לך. אך ברגע זה ממש בא לי לשרוט את הגב שלך.
בא
לי שתנשק אותי. שתחבק. ובלי אזהרה מוקדמת תצליף בי. ואז שוב תלטף. אני
רוצה שתהיה רע אליי. שלא תיתן לי להימלט. אני רוצה שתתן לי חופש בחירה. אני
רוצה גם את הטוב וגם את הרע. את הכואב והמנחם. אני רוצה את הניגודיות שלך.
את הניגודיות שלי. אני רוצה את התמיכה שלך ואת הציות שלי. אני רוצה להיות
הנשלטת שלך, והחברה שלך. אני רוצה להיות הכל בשבילך.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
