סבא שלי הוא איש מדע.

מורה למתמטיקה ופיזיקה בעברו.

ואתמול ישבתי איתו וניסיתי לעכל לבדי משך

שעות את הניסוי המחשבתי האהוב עליי.

כיצד אפשר להיות חי ומת בו בזמן?

בתוך החלקיקים המרכיבים אותנו,

יש עולמות.

יקומים שלמים בעלי חוקים משלהם.

זה אפשרי.

זה אפשרי,

כי החוקים שם

שונים מהחוקים כאן.

יכול להיות שאיננו מכירים

את עצמנו כלל?

כשמורידים אותי

לנקודת שפל שאמורה

להמית את נפשי מעט

ולהשפילה,

אני צומחת וחיה,

נושמת ומתקיימת.

כך הוא מתקיים בי,

החוק הזה.