מסתכלים עליי.

מישהו מתבונן. מישהו מחכה.

מישהו רוצה לשחוט אותי. אני יודעת את זה.

אני מרגישה יותר ממבט אחד צורב את דמותי.

אני נמצאת בתחום הריק הריק ביותר.

דבר מלבד דיונות. דבר מלבד חול וחום.

דבר מלבד הגבלה, ומסתכלים עליי.

אני מרגישה הכל.

הראש. הראש עובד.

אין לך רגליים, יש כאן חול.

אין לאן ללכת.

אני קטנטונת, ואני לא יכולה.

אבל אני יכולה להדוף אותם. לא?

הממ. לא. לא.

אני יכולה לתמרן אותם.

אני יכולה לדבר במתיקות.

אני יכולה לשכנע אותם לקחת אותי,

ולערוף את ראשם בשנתם.

לא, את לא. תהיי הגיונית. את הדם שלך הם רוצים.

לא את הנשיקות שלך, לא את הכוס הצר.

רק דם.

חומרים אף פעם אינם מושמדים. קראתי על זה.

אז למה להילחם?

אני אף פעם לא אמות.

אני חומר.

המאכלת מנצחת אותי בסיבוב הזה.