לא יכולתי לדבר עם אף אחד היום. לא כי לא רציתי, הו לא. רק רציתי להכאיב לי עד זוב דם, אז נזכרתי שכדאי לא לדבר עם אנשים במצב הזה כדי שהשוטרים לא ידפקו בדלת.

אז כרגע אני רותחת מזעם טהור ועיוור,

עצובה, וחרמנית. אם הייתי בבית הייתי מבקשת שמישהו יבוא, כל אחד, יבוא ויזיין אותי.

אבל אני לא בבית, אז לא.

בקיצור, לא יכולתי לתקשר היום. אפילו שרציתי. סליחה.