שקט כזה היה שם,

רוגע כזה,

שכרון חושים כזה.

מישהו קשר אותי,

וזה כבר לא היה מוזר,

כי אנשים מאוד אוהבים אותו,

את היצירה הזו,

את הגוף שלי.

שיבארי הוא עדיין פריווילגיה,

אבל אני כבר לא מסתכלת מהצד.

אני שם, כולי.

מישהו התרכז כל כך בכל מה שהוא עשה, וקשר,

ואני ישבתי יפה ובשקט והרגשתי איך כל חיכוך עם החבל

נספח אל העור שלי ומהפנט אותי, כל פעם קצת.

מעולם לא פחדו מהגוף שלי,

רק אני פחדתי ממנו.

אבל באותו יום ראיתי אותי באמת.

הרגשתי יפה.