הושבת אותי באמבטיה וסיפרת לי על הילדות שלך בזמן שהאכלת אותי בפומלית.

סיפרת לי רק את הטוב, ועל הטעויות הנעימות שלך, ועל הנשיקות שקיבלת, ועל דוד שלי ואיך הוא שבר את הרגל כשעשה כך וכך מטופש.

בכל פעם שראיתי אתכם רבים ראיתי אותך עייפה.

היין של הקידוש קיבל טעם עדין של מתכת מהגביע שנמזג לתוכו וחשבתי לעצמי שככה את ודאי מרגישה, אבל לא ידעתי עד כמה.

אף פעם לא דיברת על זה, אבל בקושי דיברת איתו ובקושי חיבקת אותו.

שאלתי אותך אם אתם מתנשקים לפעמים, ואמרת שכן, אבל שזה לא כמו בטלוויזיה. 

קצת רציתי שזה יהיה.

שהרי תמיד הייתי ילדה סקרנית, 

ותמיד שאלתי שאלות,

ותמיד רציתי לדעת;

רציתי לדעת גם למה שאלת אותי

מה בדיוק ראיתי

ובסוף הבנתי גם למה שניכם הגעתם למבוי סתום. 

ע' שאל פעם:

"היית רוצה לרקוד

עירומה

מסביב למדורה,

להתפלל לבעל

ולאכול גדי בחלב אימו?"

"כן," אמרתי.

"כן, הייתי רוצה."

ולו רק כי זה

פשוט מאוד,

קדום מאוד,

כמו מה שקורה

בתוכי.

היה אחד,

קראו לו א'.

(אני אפילו לא בטוחה אם זה שמו האמיתי).
א' נתקל בי במקרה,

דיברנו בטלפון

והוא ביקש שאקרא לו "אדוני".

הושפלתי כל כך, ביקשתי רק

להגיד "תודה",

והוא הסכים.

גם זה היה לי קשה,

כי לא הכרתי את התחום אז.

בוסרית הייתי.

יום אחד זה נגמר,

אני לא זוכרת מדוע.