אתמול התחיל לכאוב לי הראש, בצורה מטורפת. ממש. ובחיים לא כואב לי הראש, תודה לאל, בלי לפתוח עין, פה ושאר אברי גוף, זה לא דבר שאני סובלת ממנו. ידעתי שמגרנה זה לא.
ישבתי מול המחשב וקלטתי שאני לא רואה כלום עם המשקפיים והתחיל לכאוב לי הראש ממש.
ישר חשבתי שני דברים- או התייבשות או שבץ. אז שתיתי מיים והתקשרתי לחברה, כדי לראות שאני באמת מדברת. אמרתי לה אם אני לא מדברת חמש דקות רצוף תתחילי לדאוג. היא אמרה לי אבל מה, שבץ זאת לא מחלה של זקנים?
אמרתי לה כן, כאילו המחלה, לא חשוב איזו, באה אלייך, רואה את הגיל שלך ואז אומרת טוב נו, את עוד צעירה, נדלג, נתראה עוד עשר שנים. הלוואי שזה היה עובד ככה.
הצרה היא, שהרופאים, או לפחות רובם, חושבים שזה עובד ככה, או משהו כזה. כי כבר הרבה פעמים שמעתי מרופאים את המשפט הזה, שזה לא הגיל למחלות האלו ושאין לי סיבה לדאוג. לא חשוב איזו מחלה, תמיד זה לא הגיל.
הלוואי שהיתה יותר מודעות לעניין הזה שלמחלות אין גיל ושהקטע הזה של מחלות של זקנים כבר פסה מהעולם, כי יש בנות 26 שלקו בשבץ, בסרטן ובמה לא. וידוע גם שגלולות למניעת הריון (לא שאני לוקחת כאלו), הם אחד מגורמי הסיכון של סרטן ושל שבץ.
אז אני הולכת לבדוק מה זה ובנתיים תזכרו שאם יש לכם משהו חריג, לא נורא להיות קצת היפוכונדרים, כי למחלות אין גיל, גם אם הרופאים אומרים לכם אחרת.
(הצד ההיפוכונדרי שלי מוסר ד"ש)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
