החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

נפל עלי מן דכדוך כזה. אולי כי כל היום לא יצאתי מהבית ורק שיחקתי עם צ'אק (שבתמורה הוסיף לי עוד כמה שריטות.. אני תוהה אם המטרה של היקום שלא יהיה לי עור בסוף) ונחתי טיפה בצהריים. אולי כי ראיתי פרק של בוס בהסוואה וכל הסיפורים שם די ביאסו אותי.

ואולי כי אני פשוט כל כך מחכה למחר, לחזור לעשייה, לחזור להתקדמות. בעיקר כשמחר יש לי עוד פגישה ואני נוסעת לת"א. פעם ראשונה שאשאיר את צ'אק מחוץ לחדר כשאני יוצאת מהבית. מעניין איך אמצא את הבית כשאחזור ועוד יותר מעניין אם אצליח להכנס הביתה בלי שהחתול ייברח לי..

שונאת סופשים. בייחוד כאלו שאני לא עושה בהם כלום.

אפשר את מחר בבוקר כבר?

מחכה לשעה נורמלית ללכת לישון ולגמור כבר עם היום הזה.