החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אולי זה בהשפעת הזמן הפנוי שיש לי עכשיו, אולי זה בהשפעת התופים שיש לי עכשיו זמן לתופף בהם.

לא יודעת למה, פתאום בא לי לחזור לשירים של פעם. אלו שעבדתי עליהם לפני עשר שנים כמעט.

אולי זה התחיל מזה שמצאתי קטע גיטרה מהמם שהיה שמור לי במחשב, של אחד השירים שלי.

בכל מקרה, יש כבר תופים לבתים, עובדת על תופים לפזמון.

ואיכשהו הכל מסתדר פתאום.

חברה טובה תעשה לי תפקיד בס, חברה אחרת תהיה על הסאונד ורק צריך לחכות לחורף להקליט ובנתיים להתאמן ולחזור לענינים, כי אין לי מושג מה הולך בקטע הגיטרה המהמם הזה, מנסה להזכר וכלום. אין לי מושג מה לעזעזל היא עשתה שם.

הגיע הזמן לעשות משהו עם השירים האלו.

ועכשיו כתבתי קטע על הדבילית ומחקתי את כולו מחשש לחשוף אותה. שזה דיי מטופש כי הסיכוי שהיא קוראת פה, תזהה את עצמה ותעיר לי משהו על זה שווה בערך לסיכוי שלי לזכות בלוטו, אבל איכשהו לא הרגיש לי נכון.

עצוב לי שאין לי איפה לכתוב עליה באמת, כי יש לי כל כך הרבה מה לכתוב. מדהים שהבחורה הזאת מלוה אותי כבר עשור.

ומדהים שהיא כל כך דומה לבחורה השניה שהתאהבתי בה נואשות.

מעניין לעניין באותו עניין, היום הייתי בצפון, ראיתי דירה שלא אהבתי, חפרתי לחברה בשכל על המעבר. בגדול היא אמרה לי דבר נכון- רבאק, זה כולה לשנה, לא לחיים שלמים, מה אני עושה עניין? אם לא יהיה לי שם טוב אני אחזור לפה וזהו.

ופה במרכז זה יהיה תמיד לחיות על השקל, לחיות על הקצה וזה לא מוצא חן בעיניי. שם בצפון אני אוכל לחיות קצת יותר ברווחה.

ואז היא אמרה לי שהתרגלתי לדירה הזאת ושהרגל זה דבר רע כי הוא תוקע.

וזה הוביל אותי לחושב כמה מתוך זה שפעם הייתי מאוהבת בדבילית ובבחורה שאחריה, היה מתוך הרגל שזה הטעם שלי, או שזה באמת הטעם שלי.

איך יודעים אם עושים משהו מתוך הרגל או שזה אמיתי?

נקודה למחשבה.

ועכשיו למרות שאני עייפה מאוד ואחרי יום ארוך, יושבת כאן לכתוב כי אין לי כוח ללכת לישון.