החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

משהו נפתח לי בחיים. טפו טפו טפו בלי עין רעה, בלי לפתוח עין פה ושאר אברי גוף. כנראה שההחלטה לחזור לטפל היתה ההחלטה הנכונה. אדע את זה ממש בשבוע הבא.

פתאום פורח לי. יש מכירות בעסק של המוצרים, יש התעניינות גוברת בטיפולים ומטופלות שקבעו, יש שיתופי פעולה מוצלחים.

הרבה עשייה, הרבה תנועה קדימה.

ומצד שני.. חוזרת הביתה ובודד לי כל כך.

וזה כזה ניגוד מדהים, שאחרי כל ההצלחה הזאת, בסופו של דבר אני כל כך לבד.

מקווה שמשהו ישתנה גם בחיי החברה שלי כי נמאס לי לחלוטין מהמצב הזה.

רק שאין לי מושג מה לעשות כדי לשנות את זה.

אז בנתיים משתדלת להתמקד בכל הטוב הזה שצנח לי לחיים פתאום.

להתרכז בצמיחה, בכל מה שיש לי.

ומתנחמת בחיבוקים של החתול המדהים שלי.

זהו, פוסט פריקה קצר.