החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

כל היום כמעט לא בבית. פתאום הלו"ז צפוף. מאוד.

חזרתי היום מ-3 ימים אצל אמא.

מחר יום עמוס.

הכל כדי לא להיות לבד בבית. הכל כדי לא להרגיש את הבדידות. לא לשקוע בדיכאון.

חוזרת הביתה. ואין עם מי לדבר.

החתול שלי אמנם מקשיב. אבל רק מקשיב.

אז היום נפגשתי עם חברה טובה. היה קצר. מאוד. 

והנה חזרתי הביתה. לבדידות. ללבד. לשקט.

נמאס לי לברוח.

נמאס לי להתאהב בכל מיני נשים שאין סיכוי שירצו אותי רק כי אני מפחדת להתמודד עם הדבר האמיתי.

רוצה להכיר אותה כבר.

אבל איפה היא?