החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

שאני חיה לבד. לגמרי לבד. בכל מיני דירות.

ועדיין, כל יום מחדש, מתפלאת על כל החופש הזה שיש לי.

לקום בבוקר, להחליט מה אני רוצה לעשות. ולעשות. בלי אף אחד שישב לי על הראש, בלי שותפים שצריך להתחשב בהם, בלי בנות זוג.

וזה כל כך כיף. וממכר. שאין לי מושג איך אוכל לגור עם שותפים אי פעם. שותפות, יותר נכון.

ובעיקר בתקופות שאני רק עצמאית, כמו עכשיו, שממש אין לי בוס על הראש, שאני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי... טוב, כמעט. 

זה לגמרי ממכר. וכיף. ואני מקנאה בכל מי שרק עכשיו עובר לגור לבד, כי זה עולם מופלא שכזה.

ולא היה לי כזה רע לגור אצל אמא. סה"כ יש לי אמא נהדרת, ואחרי השיחה שלי איתה היום הבנתי עוד יותר עד כמה. ועדיין, לגור לבד זה משהו אחר.

ובעיקר הדירה הזאת שאני גרה בה עכשיו, שאני כל כך אוהבת אותה אף על פי כמה חסרונות שיש בה, ואני חושבת כבר הרבה זמן איך לקנות אותה.

והדרך שהכי יושבת לי בראש היא פשוטה: מימון המונים. אבל לא דרך אתר כלשהו ששם זאת תחרות על מי יותר מסכן. אלא פרוייקט משלי.

וסה"כ, כל מה שאני צריכה זה 8000 איש שישקיעו בפרוייקט 200 ש"ח כל אחד. והתמורה? כנראה תהיה הרצאות וירטואליות שלי, בכל מיני נושאים.

וכן אני אצטרך לעשות חתיכת קמפיין בשביל זה. כולל טלוויזיה, רדיו, כל מה שיכול לעבוד.

אבל קודם.. קודם להסדיר משהו אחר שאני שקועה בו כרגע. ואז.

אז כיף לי. כיף לי כל החופש הזה. ובא לי לקנות את הדירה שאני גרה בה. בעיקר כדי שהיא תהיה באמת שלי. ויש לי גם תוכנית איך עושים את זה.

חוץ מזה, בלי קשר- החתול הגאון שלי בלע היום שרוך. פשוט אכל אותו לתאבון. עכשיו אני קצת חוששת לו, למרות שהוא אכל אותו בבוקר.

תוהה אם לקחת אותו לוטרינר או שהקיבה שלו מספיק חזקה כדי להתמודד עם זה.. בנתיים עוקבת.