החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

שום דבר לא התנהל היום כמו שתכננתי.. חוץ מהתוצאה הסופית- המיטה החדשה כבר בחדר. 

זה התחיל כשהמוביל של המיטה הודיע לי שהוא חולה ולכן הוא לא יכול להגיע. באותו רגע ראיתי שחור בעיניים. אמרתי לו שלא מעניין אותי כלום, הוא מגיע היום ומצידי שיילך לישון כמה שהוא רוצה אחר כך. אז הוא אמר שהוא מגיע עכשיו במקום השעה שקבענו.  אז הגיע, הרכיב והניח את המיטה באמצע הסלון, בצורה כזאת שיהיה קל להוביל אותה לחדר. 

אחר כך גם מי שעוזר לי פה עם הכל בדירה (ההנדימן, בקיצור. זה בונוס מאוד נחמד שמגיע עם הדירה הזאת), התעכב לי בשלוש שעות ודפק לי חצי יום, שהסתכלתי על השמש בחוץ והתבאסתי שאני בבית. אז כפיצוי על העיכוב הזה, כי בכל זאת קבעתי איתו כבר מאתמול, הוא הסיע אותי לסופר והחזיר אותי. וגם שם, הגעתי לקנות כמה מוצרים ויצאתי בנזק של 200 שח. ובסוף שכחתי לקנות את אחד המוצרים שרציתי אז מחר אני שוב צריכה ללכת לסופר. בעסה. אבל אני כבר אלך לסופר פה ליד הבית, למרות שהוא יותר יקר, כי אין לי כוח ללכת עד העיר. 

אבל. 

העיקר שהיום אני כבר אשן טוב, לפחות ככה אני מקווה, כי עדיין לא שכבתי על המיטה הזאת. ובתקווה שהיונים לא יעשו מפגש מחזור כמו היום, אני גם לא אתעורר כל כך מוקדם. 

רק חבל שלא חשבתי על לכבס את המצעים שלי לפני, ככה שאין לי מצעים "חדשים". לא נורא. 

יאללה, סופ"ש התחיל. :)

איך שפקחתי עיניים ראיתי שיחה שלא נענתה והודעה שמבקשים להתקשר אלי בקשר למיטה שהזמנתי. קצת יותר מאוחר התקשרתי ואם לא יהיו בעיות, המיטה החדשה מגיעה מחר. 

מה שאומר- לילה אחרון על הזוועה הנוכחית, שהורסת לי תגב. 

מה שאומר- שמחר אם לא יהיו בעיות, גם כל מיני דברים אחרים יוצאים מהדירה שלי סוף סוף, כמו המקרר הישן שעד עכשיו תקוע לי בסלון, כי חיכיתי להובלה של המיטה כדי להוציא את הכל. 

רק שהכל יהיה בסדר מחר, כי המחשבה שסוף  סוף הדירה שלי תראה כמו דירה ולא כמו מחסן עושה לי טוב בלב. 

אתמול דיברתי עם חברה טובה על כל הדברים שמפריעים לי. וזה הקל עלי קצת. אמרתי לה את כל מה שאני רוצה לעשות ולא עושה, אלוהים יודע למה. אמרתי לה שאני מתבאסת שהתחביב העיקרי שלי זה המחשב, וכמה כבר אפשר לשבת מול המחשב. 

אז הגענו לדבר אחד שאני יכולה לעשות בלי להוציא אגורה. אני רוצה ללמוד להשתמש במקדחה. מעולם לא החזקתי אחת ביד, הגיע הזמן בגיל 30. אמרתי לה גם שכל פעם שאני רואה משטחי עץ כאלו, מהסוג שהסופרים מקבלים עליהם סחורה, אני חושבת מה אפשר לעשות איתם. אז אחרי שאני אלמד להשתמש במקדחה, כנראה באזרתו של האיש שעוזר לי פה עם הכל בדירה, אני אוכל לעשות דברים מגניבים. ומי יודע, אולי לאט לאט יתברר שיש לי כישרון חבוי לנגרות? מעולם לא נסייתי. הפעם הראשונה שהחזקתי פטיש ביד היתה בדירה בחיפה שתליתי בה תמונות. 

זה הקל עלי מאוד.

אתמול בקושי תפקדתי. יצאתי מוקדם מהעבודה וכל מה שרציתי היה לשכב במיטה ולא לעשות כלום. כמובן שלא עשיתי את זה ושוב מצאתי את עצמי מול המחשב. מה שגורם לי לרצות לכתוב פוסט על הרגלים. כי זה נהיה הרגל. 

זהו. 

עשתה לי שמח בלב הידיעה שמחר אני כבר כנראה אשן כמו שצריך.. 

לפני כמה ימים, הכותרת  הזאת הצליחה לעצבן אותי ממש, עד שחשבתי על זה שוב. 

בעיר שלי, בקבוק מים ליטר וחצי של נביעות, לצורך הדוגמה, במגה נמכר בכמעט 4 שקלים.  שופרסל מסתפק ב3 וחצי שקלים בערך, מזמן לא קניתי שם אז אני לא זוכרת. הקיוסק שליד העבודה שלי לוקח גם 3.5 ואילו הקיוסק שמרוחק כחמש דקות הליכה מהעבודה שלי מסתפק רק ב3 שקלים. 

4 מקומות שונים, כמעט 3 מחירים שונים. אני בטוחה שגם הקיוסק האחרון, שמוכר ב3 שקלים, מרוויח משהו. הוא בטח לא מתעשר מהמיים האלו, אבל רק בגלל שהוא הזול ביותר מהארבעה, יגרום לי לרצות לקנות בו שוב. ולא, אגב, זה לא מבצע. זה המחיר. 

אז למרות שהכותרת הזאת ניסתה להיות פופוליסטית, לא ממש הלך לה, כי נביעות לא מוכרת את המים ב5 שקלים. היא מוכרת אותם בפחות, הרבה פחות. מי שכתב את הכותרת הזאת כנראה לא מבין דבר בקמעונאות. 

אז האם חברות המים אשמות? כנראה שלא. מותר להן למכור את המים שלהן באיזה מחיר שהן רוצות. וזה כאמור, לא 5 שקלים. מי שאשם, הוא הסוחרים. ובעיקר הרשתות הגדולות. 

למה זה ככה? הסופרים, בעיקר הגדולים, רוצים שתקנו שישיה. למה? כי זה יותר זול להם. פירקת שישיה? עכשיו הן צריכות להכניס את הבקבוקים למקרר, או למדף, מה שאומר לבזבז זמן יקר של עובד שהיה יכול לעשות משהו יותר מועיל במקום. חלק פשוט בוחרים להשאיר את השישיה כמו שהיא. מעבר לזה, אותה שישיה כבר לא תוכל להמכר כשישיה. מה שאומר, שהרווח עליה קטן. כי בתמחיר, הן מחשבות את המחירים של שישיה ושל בקבוק בודד בנפרד. בחלק מהסופרים, אגב, יש שלטים שאוסרים על פירוק שישיות. מעניין אם זה חוקי לפי המועצה להגנת הצרכן. 

עוד משהו. כשהם קונים את המים, הסופרים הגדולים מקבלים הנחה. הנחות זה דבר מקובל בקמעונאות. כמו שמטפל הוליסטי יעשה לך הנחה בסדרה של 10 טיפולים. פירקת שישיה? הלכה ההנחה. ובנוסף גם עשית להם בלגאן בהנהלת חשבונות. 

עכשיו ניקח את הדוגמה של הקיוסק שמוכר ב3 שקלים, ונראה בכמה נביעות באמת מוכרת את המים. גילוי נאות: למדתי הנהלת חשבונות אי שם בתיכון, אבל המוח קצת התחלד אז יכול להיות שהחישובים לא כאלו מדוייקים. 

בדרך כלל, עד כמה שזכור לי משנותי בתיכון, נהוג לתמחר מוצרים ב120% רווח. כלומר, קנית משהו בחצי שקל? תכפיל ב120% ובמה שיוצא תמכור. זה בפשוט. 

בחישוב גס, יצא שבעל הקיוסק קנה את המים ב2.5 ש"ח. כלומר, הוא מרוויח חצי ש"ח בלבד, לפני ההנחות, שאין  לי מושג כמה הן. לצורך הדוגמה נגיד שההנחה היא בסביבות ה10-20 אחוז. כלומר, אותו קיוסק קנה את הבקבוק הבודד הזה, כנראה בשני שקלים.  

אז האם חברות המים מוכרות לנו את המים בחמישה שקלים? כנראה שלא. 

פוסט המשך כנראה יהיה בקרוב, כי זה כבר נהיה ארוך. 

בנתיים, נקודה למחשבה ולילה טוב.