| אני אלכוד את הרגעים המאירים מתוך ארסנל המחשבות האבודות. |
כינוי:
עקבים. גיל: 11
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
| 4/2014
65
בזמן האחרון יותר מדי אסוציאציות שקשורות לתקופה שבה הופעלו עליי לחצים צפות לאוויר. זה נדמה כחוסר מקריות, איך שפיסות התוכחה, האזהרה והאמרות המכובסות התגבשו יחד לאקדח מתכתי חלוד שמוצמד לי לרקה. לפעמים מתחשק לי לצרוח שזאת אחת הסיבות לכך שאני קצת שרוטה, שכולם ידעו, שפעם נהגו בי קצת בחוסר כבוד והותירו אותי להקריב נתחי אישיות למען האהבה שאחרה לבוא. אולם לדברי הסטיקרים על תחנות האוטובוס ועל שלטי החוצות אני אחת מאחת, אז הבהלה מיותרת ורגשי הנחיתות גם. המטרה האמיתית היא לאסוף שברים ולטאטא אותם לבד בעוד תחושת הבדידות מכרסמת את העצמות ומנקבת את הורידים בזה אחר זה, והיעד המתבקש הוא לעשות את זה שוב והפעם בלי טעויות. היום אני אחוזת אימה מכל קורטוב שמתחכך במישור הרומנטי של החיים מלאי ההנאות הרגעיות שלי. אני אפלרטט עד שזה ירגיש לי אמיתי, ואני אקרב את השפתיים עד שהן כמעט יפגשו. ואז אברח. הנטייה המשגעת הזאת, המרגיזה, להעלם, הנה שוב היא באה להגן עליי מכל דבר טוב שעשוי להתרחש בעתיד שלי. זה מעוות, אבל זה מנגנון וחדלתי מלכעוס עליו כשהוא מופעל. הגוף שלי לא יוכל לספוג יותר חשיפה בלתי רצונית של פיסות עור ובקשות מתחנחנות שנלחשות באוזן, דורשות פחות משאני מתיימרת לתת אולם יותר משאני יכולה. כבוד. זה נראה לנו טריוויאלי, זכות יסוד בסיסית אמנה חברתית, אך לפתע הוא מגיח לתוך תחום אפור ולא ברור ולא ידוע האם הוא מתקיים ועד כמה והאם זה תקין. אלו כל הדברים האידיוטיים האלה שבין שחור ללבן, כשצריך לתקוע יתד של שפיות ולוותר על שביעות הרצון שלו. בסוף זה יבוא בהפוכה, כי ביטחון עצמי יורד והערכה מתרסקת ודימוי הגוף בקרשים למרות שהוא יחמיא ויגיד שהוא מדהים. דברים רבים מזכירים, סטטוסים בפייסבוק ושיחות סתמיות וסנאפצ'אטים ליילים. וכשהתודעה שלי מתבייתת סוף סוף על הבחור הבא, אחרי אינספור שיחות וחלוקת מידע רלוונטי בנוגע למציאות היומיומית שלי, אני שוב נתקפת בחילה כי מה אם גם הוא כזה? למדתי שאי אפשר לדעת על אף אחד. נכונה היא הטענה שהיום למילה שלי יש קצת יותר כוח, היא מגובה בכוונה אמיתית ובהחלטיות מתגברת, אולם כולנו תמיד נופלים קרבן לחיקה החם והממיס של האהבה. ואני לא מוכנה ליפול קרבן, לא שוב.
|
נכתב על ידי
עקבים.
,
23/4/2014 22:48
בקטגוריות X, אני אנצח., במקום השתיקה., הפקולטה ללימודי הרגש., זהות., יצרים., לבדי., מאולץ., מלחמה., נכתב בלהט הרגע., סליחה., שבר.
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
