אתמול הייתי בשיחה עם הפסיכולוגית וההורים ולא יכולתי להסתכל עליהם כל הפגישה כי היא הייתה חשופה מדי וידעתי שאני אבכה. 

ימי שני הם הימים האהובים עליי כבר שלוש שנים אני חושבת. גם ימי שלישי וימי רביעי נתוני שיפור. 

אני מרגישה יותר טוב ואני לא יודעת אם זה בגלל שכל פעם שאני טיפה מרגישה חלשה אני שותה קפה אחד או שניים בשביל להחזיר את הכוחות לעצמי ואז מגיעה הבייתה ונרדמת לנצח פרטי משלי. 

אני מתגעגעת למאיה ואני יודעת שזה באשמתי כי אין לי זמן בכלל אבל אני טיפה מטפחת את החיי חברה שלי, חזרתי לדבר בערך עם ילדה אחת מהקבוצות שנמצאת פה ואופיר ואני מדברים קצת. אני מרגישה חצוייה בכל מה שקשור להכל וכואב לי כל איבר בגוף כל הזמן ואני משמינה וזה כואב לי בלב.

דברים מעצבנים אותי והחלטתי לקחת ולעשות עם זה משהו. אני לא צריכה לפחד משום דבר שהוא לא אני ואני לא צריכה להביא את עצמי להתמודדויות שאני לא רוצה להיכנס אליהם. 

משהו בי מתחרט על כל דבר שעשיתי באוקטובר, אבל גם משהו בי נורא אהב את אוקטובר כי הוא הודיע בברכה שסיימנו עם ספטמבר וספטמבר היה מזעזע. אין עכשיו חגים וזה מעציב אותי שחודשיים עכשיו ברצף אני אהיה בבית ספר. אבל זה בסדר כי אני אבריז לפעמים. 

שיעור מתמטיקה זה השיעור היחיד שאני לא לומדת בו באמת ואני מרגישה עם זה כל כך רע כי אני יודעת שאני אתחרט על זה אחר כך אבל המורה מזעזע ואני צריכה מורים כמו איתי לממתמטיקה. 

שיעורי הפקה ותקשורת והיסטוריה ולשון ותנך הם אהובים עליי משום מה. בעיקר בגלל המורים. 

היסטוריה אני פשוט אוהבת ותנך אני והמורה ממש מסתדרות. המורה שלי ללשון מדהים אני מאוהבת בו והמורה שלי לתקשורת נראה כמו הגמד העצבני של שלגייה רק קירח וטיפה יותר שחום. המורה שלי להפקה בין מדהים לאדיר וזה מבלבל אותי מאוד

ביום ראשון יש ליערה יום הולדת ולא דיברתי איתה מלא זמן וזה חבל כי אני אוהבת אותה אז אני אכתוב לה ברכה ואקנה לה בלונים ואני מקווה לראות אותה בקרוב כי אני מאוד מתגעגעת אלייה. בחמישי חברה מהחטיבה באה ומחר יש לי יום שלם לעצמי למיטה ולמשפחת קרדשיאן. 

אני מרגישה שיפור עם עצמי וזה מאוד טוב, אני מקווה שהוא יחזיק מעמד. אני מקווה לא ליפול עוד פעם ואם אני כן שזה יהיה בצורה סבירה. 

אתמול התחיל טוב ובאמצע התעצבנתי אבל סיימתי את היום בבסדר אחרי השיחה עם ההורים. היום קמתי פחות טוב ואני מרגישה עוד פעם שאני צריכה לענות 'כמה רע יש לי?' כששואלים אותי מה שלומי. אני מניחה שהוא באמת עושה לי רע מאוד. 

אבל זה בסדר. והכל בסדר. והעולם קורס עלי. אני לא מבינה אף אחד לפעמים וזה חבל כי זה בא על חשבוני אבל זה בסדר כי הרבה בא על חשבוני ואפילו אחרי כל כך הרבה דברים אני עדיין שמחה שזה בא על חשבוני ולא על חשבונם. 

אני מקווה להישאר עם המורים האלה לנצח. להוסיף אליהם את איתיוש ואת סנדי והחיים שלי מדהימים. 

הלוואי והייתי יכולה לישון לאיזה שלושה ימים ברצף

וזה שהחורף פה מעודד אותי מאוד המזג אוויר ואני באותו מצב