אתמול עבר אחד הימים היותר מוצלחים שעברתי בשנה האחרונה

ביום עצמו הייתי עם מאיה והיה מאוד כיף ובאתי ללכת לעשות את העגיל באף אבל המקום נסגר (מזל) 

ואז הייתי שעה וחצי בבית התקלחתי ועשיתי דברים סתמיים ואז הלכתי לידיד שלי שגר בהוד השרון 

ועלינו על הגג של הבית שלו ודיברנו איזה שעה כמעט על הדיכאון שלי וסתם דיברנו על דברים וזה היה נורא כיף  ונורא אמיתי ואז הלכנו להופעה של מרסדס בנד!! 

אז הייתה להקת חימום ותפסנו את מקומנו בשורה הראשונה שם מול הרמקולים שזה מסע התאבדות משל עצמו

אבל זה היה מאוד כיף ובלהקת חימום הסולן לקח איזה בקבוק שלם לפני זה והוא התחרמן על הכל בצורה מצחיקה מאוד והוא היה מסטול מת וזה היה מאוד מצחיק 

היו להם שירים יחסית טובים והיה שיר אחד על דיכאון וזה גרם לי לרצות למות כמובן כי לפני שנייה עשיתי שיחה עם ידיד שלי על דיכאון חחח עולם קטן מאוד והיה לו קעקוע שניראה כמו זין על היד וזה היה מצחיק ואני והידיד שלי מתנו מצחוק על ההופעה

ואז הגיעו מרסדס

המדהימים האלה 

והם התחילו בשיר זהות שזה שיר מושלם מאוד והוא גם ניראה לי לקח משהו אבל זה היה מצחיק כי הוא היה מסטול אבל היה לי מאוד מאוד כיף 

היו כאלה שעישנו והעשן הגיע אליי וממש רציתי לעשן אבל הידיד שלי!!! אבל זה היה מאוד כיף וזה הוסיף כל כך הרבה כל הקטע של הסיגריות ושהם היו שתויים או משהו וזה היה כל כך אדיר וכל כך אמיתי וכל כך משחורר וכל הקהל קפץ כל שיר ועשינו איתו סרטון סלפי!!! אדירים אנחנו 

ואז נגמרה ההופעה בשיר וודו וחיכינו קצת עד שהכל הסתיים ואז גל אהובי יצא החוצה והצטלם איתנו וזה היה סוג של מדהים?!!?!?!? יש לי תמונה עם גל תורן 

ואז כשהכל נגמר חזרנו אליו הבייתה והטענו את הטלפונים ושיחקנו עם אח שלו והיה סופר כיף והזמנו פיצה מגעילה (זו הייתה המטרה, להזמין פיצה מגעילה) וזה היה כל כך כיף וכל כך הוסיף לאווירה והרס לבטן חחחחחחחח לא סיימתי משולש אחד אפילו מרוב שזה היה מגעיל 

ואז קראתי לאמא שלי וזה היה לילה מדהים ואני נהנתי בו כל כך הרבה 

קמתי בבוקר בהרגשה של ואוו זה היה כיף ועם השיר מה פתאום בראש וזה היה לילה פשוט אדיר בכל צורה אפשרית והלוואי והייתי גל תורן!!!!! 

קחו במתנה את קישור לאלבום שלהם: 
בבקשה

וזה לא עובר

וזה רק מחמיר 

ובא לי אלכוהול 

בוקר. 
השעה 13:38. 
1:38 בשעון אמריקאי. 
הכלב ישן. המזגן פועל. אחותי הגיעה להוציא את הכלב. 
כואב לי הראש. המקבוק של סבתא שלי מחמם לי את הרגל. גם הפוך. 
קר. מאוד קר. אני לא יודעת מה יותר קר. הלב שלי או החוסר נשימה שמקפיאה לי את המוח. 
יש מסביבי מלא כדורים. אני לא יודעת מה מהם מה. אני לא יודעת מה מהם לקחתי, מה מהם לקחת עוד. 
חנה ארנדט יש בטלוויזיה. סיפור שואה. אני רוצה להיות שם. אל תשנאו, אני רוצה להיות שם. 
גם בעזה. 
כל מלחמה, רק לא זו שביני ובין עצמי. 
כי אין בה מנצחים. 

בוקר.

13:44. 
1:44 בשעון אמריקאי. 
אני בבית חולים. יש פה אישה שממלמלת דברים. 
אני לא מבינה אותם. 
גם היא לא. 
גם אני ממלמלת דברים. 
גם אני לא מבינה אותם. 
במיטה שלידי יש אישה מבוגרת. 
היא בת 200. 
סתם. 
50. 
היא לא קמה מהמיטה. 
היא גם לא אוכלת. 
היא גם לא חיה. 
אבל היא עדיין נושמת. 
גם אני לא חיה. 
גם אני עדיין נושמת. 

והוא גורם לי להרגיש חיה

 אני פשוט שמחה כשאני מדברת איתו 

השיר הזה הוא בערך כל החיים שלי ואני מסוגלת לשמוע אותו כל היום 

אני מאוד רוצה לראות הופעה שלהם 

כי אני קרועה מבפנים 

והוא אמיתי

אני נשבעת