דרכים עקלקלות;

אלוהים אולי מבין, אבל הרוח מסיטה גם את כל כוונותיי.

אני עייפה,

עייפה.

מפחידים אותי גלי הכאב,

והשקר,

וכל מה שאין בו משמעות.

ואתה בא, ומספר לי, ואני לא יודעת מה לעשות כשהתמונה חדה.

זאת הציפור שיש לדאוג לה,

הכנף פצועה,

וטפטופים של דוש שבור עוד

מלטפים

לה את הראש.

להתראות, אין.

והשמש משתקעת

כשאני כל כך סובלת,

והייאוש הוא אחרון ברשימה שיש לי לנצח. ורק הנצח מפריד.

רק הנצח

מפחיד.