אני יודעת שאתה שם.

אולי לא כמו שאני מדמיינת אותך,

אבל שם. קיים.

אתה הרי נמצא בכל צעד וצעד שלי, בכל 

נתיב, בכל 

בחירה.

אתה נמצא בהנחה הבסיסית שלי, ב

אמצע הלב שלי.

בנשמה העדינה שלי.

אני מנסה להתקרב אליך, ומרגישה שאתה

מרחיק אותי.

אני מנסה להתקדם לקראתך, ומרגישה שאתה

משתיק אותי.

אלוהים.

אני בשום מקום, חנוקה ובוכיה.

אני יושבת מול הים, ולא מרגישה את הרוח.

רק כפור תוך גופי

וכאב ערפילי ושורף.

קח אותי למקום שבו אין אף אחד,

מקום שבו

הדמעות שלי מתקבלות.

מקום שבו אני לא מתפללת לקיר.

קח ממני את הלבה החמה, את ההרגלים הרעים,

את הפחד.

שחרר אותי מהשלשלאות הכבדות, מהייסורים, מתחושת הכשלון

שמעמיקה כל העת.

אלוהים,

אם לא נטשת אותי, תראה לי שאתה כאן;

שלח לי אות,

סימן. רמז. משהו.