הצליל העמום שבוקע כשהיא נוהמת לתוך צנצנות מזכוכית מתמזג עם נהימות הזאבים שקוראים לירח.
אלו לילות ארוכים שנראים כמו נצח מתמשך, והיא נוטפת צמאון סוער. אולי עכשיו הוא יגיע לחטוף אותה מהלקה המדומיינת, ויישק על צווארה שוב ושוב. אולי מחר הוא יגלה אותה מבשלת קדרת מטעמים, ויצמיד אותה אליו לכמה דקות של חיבוקים ודובים. אולי בשבוע הבא הוא ינהג אליה בדחיפות, ישכב איתה על גג ויראה לה כוכבים. אלו לילות ארוכים של תקוות השזורות בתוך זרי געגוע המחכים לשמש שתאיר ללבם. זו כבר שעת הכיסופים שאין לה מספר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
